כלכלן זוכה פרס נובל צופה: AI יוסיף לתוצר רק כ-1.5% בעשור, הרבה פחות מתחזיות התעשייה
הכלכלן זוכה פרס נובל דרון אצמוגלו צופה שבינה מלאכותית תגדיל את התוצר בכ-1.5% בלבד לאורך עשור, ותחליף לכל היותר 5% מהמשרות. לדבריו, המכשול האמיתי הוא הארגונים והאנשים שבתוכם ולא גודל המודלים. הדברים פורסמו דווקא בבלוג של מיקרוסופט.
דרון אצמוגלו, כלכלן זוכה פרס נובל, צופה שבינה מלאכותית תגדיל את התוצר בכ-1.5% בלבד לאורך עשר שנים, ותחליף לכל היותר 5% מהמשרות. לפי האתר The Decoder, התחזית הזו, שנמוכה בהרבה מהתחזיות של חלק ממעבדות ה-AI, פורסמה דווקא בבלוג של מיקרוסופט.
חשוב לדייק: מדובר בתוספת מצטברת של כ-1.5% לתוצר על פני עשור שלם, ולא בצמיחה שנתית. המשמעות היא תרומה שנתית ממוצעת קטנה מאוד, רחוקה מהדיבורים על טכנולוגיה שתשנה את הכלכלה העולמית מהיסוד.
צוואר הבקבוק: בני האדם, לא המודלים
לפי אצמוגלו, מה שמעכב את המהפך הכלכלי הוא לא הטכנולוגיה עצמה אלא הטבע האנושי. כדי שתהיה עלייה בפריון, חברות צריכות לחלק מחדש משימות בין עובדים, להכשיר את העובדים ולשנות את המבנה הארגוני שלהן. לדבריו, התהליך הזה עלול להימשך אפילו יותר זמן מהמעבר לחשמל, מהפכה שלקח לה עשרות שנים לשנות את אופן העבודה במפעלים.
מכאן נובעת גם הביקורת שלו על ההנחה שמניעה חלק גדול מההשקעות בתעשייה: לדבריו, מודלים גדולים יותר לא יפתרו את הבעיה. מה שחסר הם יישומים שקל להטמיע ושמשנים את האופן שבו מוצרים ושירותים מיוצרים בפועל. במילים אחרות, השאלה היא לא כמה חכם ה-LLM (מודל שפה גדול), אלא אם יש מישהו שהפך אותו לכלי שימושי בתוך תהליך עבודה קיים.
להרחיב את העובד, לא להחליף אותו
אצמוגלו טוען גם שבינה מלאכותית שמרחיבה את היכולות של בני אדם תשפר את הפריון יותר מאוטומציה מלאה. לדבריו, אפילו דיוק של 99% לא מספיק במקרים רבים, כשמביאים בחשבון את בעיות "המייל האחרון", כלומר הפער בין מערכת שעובדת כמעט תמיד למערכת שאפשר לסמוך עליה בלי השגחה, ואת הצרכים בפועל של המשתמשים. כשאחת מכל מאה פעולות שגויה, ככל הנראה עדיין צריך אדם שיבדוק את התוצאה, וזה מקטין את החיסכון שהאוטומציה אמורה להביא.
אצמוגלו עצמו מודה שקשה לחזות את קצב ההתפתחות של AI, כך שהתחזית שלו כפופה לאי-ודאות לא קטנה.
למה דווקא מיקרוסופט?
הבחירה של מיקרוסופט לפרסם תחזית פסימית כזו עשויה להפתיע, בהתחשב בהשקעות העתק שלה בתחום. ב-The Decoder מציינים שמבחינת החברה זו תזה נוחה: היא יכולה להוסיף יכולות AI למוצרים קיימים בלי להמר על אוטומציה בקנה מידה גדול. אם הערך האמיתי נמצא בכלים שעוזרים לעובדים ולא מחליפים אותם, אז מוצרים שמשלבים עוזר AI בתוך תוכנות עבודה מוכרות נראים כמו ההימור הנכון.
המאמר פורסם בבלוג התאגידי "The Humanist Review of AI", בלוג שהאתר מתאר כאקסצנטרי, שבו הכותבים חותמים על המאמרים בכתב יד.
המשמעות
התחזית של אצמוגלו מצטרפת לוויכוח שהולך ומתחדד על הפער בין ההשקעות העצומות בתשתיות AI לבין התשואה הכלכלית הצפויה מהן. התחזית לא שוללת את חשיבות הטכנולוגיה, אבל היא מעבירה את הדגש ממרוץ המודלים אל העבודה האיטית והפחות נוצצת של הטמעה בארגונים. אם הוא צודק, ככל הנראה מי שירוויח בעשור הקרוב הם לא בהכרח מי שבונים את המודלים הגדולים ביותר, אלא מי שיצליחו להפוך אותם לכלים שעובדים באמת משתמשים בהם.