קול ציבורי עולה נגד מצלמות משגיחות: DeFlock ו"אופנה עוינת" מובילות את ההתנגדות

מצלמות מבוססות בינה מלאכותית, המסוגלות לזהות פנים או לוחיות רישוי, פרוסות היום ברחובות ברחבי העולם. אך לצד ההתפשטות שלהן גובר קול ציבורי שמתנגד להן, כך עולה מדיווח ב-IEEE Spectrum. החששות נוגעים בעיקר להיעדר הסכמה לאיסוף הנתונים, לאופן שבו הם נשמרים ונעשה בהם שימוש, ולסיכון לניצול לרעה.

אחת הדוגמאות הבולטות היא פרויקט DeFlock, שממפה קוראי לוחיות רישוי אוטומטיים (ALPR) במטרה להעלות מודעות לפריסתם. יש שבחרו באמצעים קיצוניים יותר, כולל השחתה או פגיעה פיזית בקוראי הלוחיות. אחרים מפתחים תגובות יצירתיות יותר בדמות "אופנה עוינת" (adversarial fashion) – בגדים והדפסים שנועדו לבלבל מצלמות מעקב, ובהם פרויקט הקיקסטארטר noRecognition, שהוצג בכנס ההאקרים DEF CON.

בין הדמויות הבולטות בתחום נמנה מומחה אבטחת המידע ביל סווירינגן (Bill Swearingen), שהחל ב-2025 לנסות "fuzzer" מבוסס Python – כלי שמזין קלטים פגומים כדי לחשוף פרצות וחולשות בתוכנה – כנגד YOLO, אחת ממסגרות זיהוי האובייקטים הפופולריות ביותר. מתוך כך פיתח אלגוריתם למידת חיזוק (reinforcement learning) שיוצר דפוסים גיאומטריים צבעוניים, אותם הציג ב-DEF CON. לדבריו, הדפוסים נבדקו מול 11 מודלים לזיהוי אובייקטים – ארבעה לחיפוש פנים, שניים לזיהוי פנים וחמישה לזיהוי בני אדם, רובם זמינים לציבור – והדפוסים המוצלחים הורידו את רמת הביטחון של המערכות, לעיתים עד כדי אי-זיהוי מוחלט. "פרטיות היא זכות אנושית, והפופולריות של זה רק מוכיחה שאנשים מעוניינים לשמור על הפרטיות שלהם," אמר סווירינגן.

שתי חברות, Cap_able ו-Urban Privacy, כבר מוכרות בגדים פיזיים בפועל. Cap_able משתמשת בשיטת ייצור פטנטית שאורגת הדפסים צבעוניים ובולטים לתוך בדי ז'קארד, ביגוד המיוצר באופן אתי ובר-קיימא שמפריע לחלק ממערכות הראייה הממוחשבת, בעיקר אלו המבוססות על רשתות נוירונים קונבולוציוניות מהירות, ועלול לגרום להן לסווג את הלובש כבעל חיים או כחפץ. "אם אנחנו מצליחים להסוות אדם כמשהו אחר, אנחנו משיגים את המטרה שלנו," אמרה מייסדת החברה רשל דידרו (Rachele Didero). Urban Privacy, מצדה, משיקה קולקציה בשם Faception Reloaded שמטרתה לבלבל מערכות זיהוי פנים מבוססות אלגוריתמי OpenCV: הדפסים שחור-לבן המופשטים מפנים אנושיות מופיעים כפנים נוספות עבור המערכת ומאטים אותה, וגזרות אסימטריות ורחבות מקשות על זיהוי צורת הגוף וההליכה. "הרעיון הוא ליצור נתונים כוזבים," אמר שותף המייסדים דניאל פרויס (Daniel Preuß).

מגמת האופנה העוינת אינה חדשה: שורשיה נטועים בפרויקטים אמנותיים וניסיוניים מלפני יותר מעשור. הטכנולוג אדם הארווי פיתח בשנות ה-2010 עיצובי שיער ואיפור שמטעים גלאי פנים, וכן ביגוד המשקף חום כדי לחמוק ממעקב תרמי של רחפנים. ב-2019 יצרה האמנית והפעילה קייט ברטש קו ביגוד בשם Adversarial Fashion, עם הדפסי לוחיות רישוי מזויפות שנועדו להזרים נתוני זבל למאגרי ALPR.

חשוב להדגיש: לפי הדיווח, הביגוד העוין אינו "גלימת היעלמות" ואינו עוצר את המצלמות מלפעול – הוא רק משבש אותן. ככל הנראה, הפופולריות הגוברת של פרויקטים כמו DeFlock ושל האופנה העוינת משקפת יותר מכל דבר אחר תסכול ציבורי הולך וגובר מהיעדר שקיפות ובקרה על פריסת מערכות זיהוי אוטומטיות במרחב הציבורי, גם אם בפועל מדובר בפתרונות חלקיים בלבד.