הסטארטאפ נסגר, הנתונים נמכרו: מייסד חברת קריפטו קיבל כ-25 אלף דולר על הקוד שלו, בשוק חדש של נתונים לאימון AI

כשקילן מיסקל התחיל השנה לסגור את סטארטאפ הקריפטו שלו, הוא לא חשב שלנתוני החברה יש ערך של ממש. המשתמשים היו אנונימיים, והחברה פעלה רק כמה שנים. בסוף התברר שהארכיון הדיגיטלי שלה שווה כסף. לפי דיווח ב-MIT Technology Review, מיסקל קיבל כ-25 אלף דולר על בסיס הקוד של החברה. על נתוני סביבת העבודה שלה, כלומר החומרים ב-Google, Notion, Figma ו-Slack, הוא צפוי לקבל סכום נוסף שעדיין לא נקבע סופית, ככל הנראה כ-15 אלף דולר.

"לפחות כל מה שעשינו במשך שנתיים וחצי שווה משהו למישהו איפשהו", אמר מיסקל.

מתווכת לחברות גוססות

את העסקה תיווכה SimpleClosure, חברה שמסייעת לסטארטאפים להתמודד עם הצד המשפטי, המיסויי והתפעולי של סגירת פעילות. באפריל היא הוסיפה לשירותים שלה מכירה של נתונים. בפלטפורמה שלה, Asset Hub, מייסדים יכולים למכור קוד ונתוני סביבת עבודה: מיילים, צ'אטים ומסמכים. לפי הדיווח, בין הקונים יש מעבדות AI שמפתחות מודלי יסוד (foundation models), ספקים שבונים סביבות עבודה מדומות לאימון AI, וחברות טכנולוגיה ותיקות שמפתחות מודלים משלהן.

לדברי מנכ"ל החברה, דורי יונה, עסקאות כאלה היו בעבר נדירות ו"טאבו במידה מסוימת", והיום הן הופכות לשגרה. כיום 47% מהעסקאות של SimpleClosure כוללות מכירה של קוד או נתונים. Asset Hub טיפלה עד עכשיו ביותר מ-150 עסקאות, והחברה צופה שעד סוף 2026 יחזרו דרכה לסטארטאפים יותר מ-10 מיליון דולר.

למה מישהו רוצה את ה-Slack של חברה שנסגרה

לפי הדיווח, הביקוש לנתונים של חברות שנסגרו צץ בפתאומיות בשנה שעברה, כשמעבדות האימון הגיעו לגבולות של מאגרי המידע הציבוריים ושל הנתונים הסינתטיים, כלומר נתונים שמחשב מייצר באופן מלאכותי. ארכיון אמיתי של חברה, עם הוויכוחים, ההחלטות והתקלות שלה, נותן למודלים חומר שקשה לייצר באופן מלאכותי. כך, למשל, נמנעות טעויות נפוצות בעולמות סינתטיים, כמו אזכור תאריכים שלא קיימים.

ועדיין, אף חברה לא פרסמה עד היום מבחנים שמשווים אימון על נתונים אמיתיים לחלופות. לכן גם התמחור לא אחיד: לפי הדיווח, קונים נוקבים במחירים שונים מאוד, על סמך הערכות לגבי מספר המשימות השימושיות שאפשר להפיק מכמות נתונה של קוד. ייתכן שזו גם הסיבה שמייסדים כמו מיסקל יכולים לקבל עשרות אלפי דולרים על נכס שעד לא מזמן נחשב חסר ערך.

השאלות שנשארות פתוחות

המכירות האלה מעוררות שאלות משפטיות. עורך הדין גרג יואינג, שמייעץ לסטארטאפים בתחום ה-AI, כינה נתונים כאלה "רדיואקטיביים מבחינה משפטית". הספקים מעסיקים מדעני נתונים שמסירים מידע מזהה אישי ומוציאים מהחבילה רשומות של משאבי אנוש, וגם הקונים אומרים שהם מנקים את הנתונים. אבל יואינג מזכיר שבמיילים וביומנים מסתתרים פרטים כמו תורים לרופא, סידורי איסוף מבית הספר ותוכניות לערב זוגי.

שאלה נוספת היא מי נהנה מהכסף. לפי הדיווח, התמורה עוברת בדרך כלל לנושים הבכירים ולמשקיעים, ולא לעובדים שהתכתבויותיהם נמכרו. איפאומה אג'ונוואה, פרופסורית למשפטים באוניברסיטת אמורי, אומרת ש"מעסיקים צריכים לקבל הסכמה מפורשת לפני שהם מוכרים את הנתונים של העובדים", אבל מציינת שאין חוק פדרלי שאוסר מכירות כאלה.

גם למוכרים יש מגבלות. למייסדים אין כמעט שום מידע על מי קונה את הנתונים ומה הוא מתכוון לעשות בהם, ואין להם הרבה דרכים לדעת אם ההצעה שקיבלו הוגנת.

המקרה של מיסקל מראה שהארכיון של חברה שנסגרת כבר אינו רק שארית שצריך למחוק. ככל הנראה הוא הפך לנכס שאפשר למכור. בינתיים, השוק הזה פועל בלי מחירים ברורים, בלי שקיפות לגבי הקונים, ובלי הסדרה שתקבע מה מותר לעשות בשיחות של העובדים.