Claude לא המציא נוגדן לעקרב: הניסיון של Citrini Research נכשל

חברת מחקר ההשקעות Citrini Research ניסתה להוכיח שבינה מלאכותית יכולה לשנות את פיתוח התרופות. לשם כך היא חברה לאנתרופיק כדי לבדוק אם גרסה לא מוכרזת של Claude מסוגלת לפתח נוגדן לארס עקרבים. לפי דיווח ב-The Verge מ-22 באוקטובר 2026, זה לא קרה. התוצאה הייתה כמה נקודות התחלה מבטיחות, אבל לדברי מומחים — שום דבר שקרוב לתרופה ממשית.

מי עומד מאחורי הניסוי

ב-Citrini הודו בעצמם ש"אף אחד מאיתנו לא יכול לטעון שהוא יודע משהו על AI בהקשר של ביולוגיה". זה לא מנע מהם לנסות לפתח תרופה מאפס, ולפרסם על כך פוסט בבלוג בשם "רצינו להשתמש ב-Claude כדי ליצור תרופה חדשה. הנה מה שקרה" — פוסט שכולל, בין היתר, ציטוט של צ'רלס דרווין. החברה מוכרת בעיקר בזכות יצירה בדיונית שתיארה קטסטרופה כלכלית שגורמת בינה מלאכותית, טקסט שהופץ ברשתות החברתיות וטלטל את השווקים בפועל.

שיתוף הפעולה נולד אחרי ש-Citrini נתקלו במחסומי הביטחון הביולוגי (biosecurity) של Claude — מגבלות שנועדו למנוע שימוש לרעה במודל בתחום הביולוגי. מחבר הפוסט מספר שהוא "התקשר ברצף לכל מי שברשימת הקשר שלו שעבד במעבדת AI", עד שמצא שותפה מוכנה: אנתרופיק. החברה הסכימה להסיר את המגבלות ולהעניק לצוות גישה למודל מתקדם יותר שטרם שוחרר, בתנאי שהעבודה תתבצע במשרדיה. אנתרופיק גם כיסתה את חשבון המחשוב והטוקנים, שהגיע לכמעט 50 אלף דולר.

ההקשר העסקי כאן לא זניח: לפי The Verge, אנתרופיק נמצאת שבועות ספורים לפני ההנפקה הצפויה שלה, ויש לה סיבות טובות לקדם את הפוטנציאל של AI בפיתוח תרופות ובמדעי החיים — שני תחומים שהיא פועלת בהם באופן אקטיבי.

מה בעצם יצא מזה

הצוות בחר להתמקד בנוגדן לארס עקרבים: טיפול יקר שקשה לייצר, ושהייצור שלו כרוך לא פעם בהזרקת ארס לסוסים. בדיווח של אנתרופיק על הניסוי, שתואר כמתון ומאופק יותר מזה של Citrini, נאמר ש-Claude הפיק קרוב ל-320 אלף מועמדים, שצומצמו ל-180 תכנונים לאחר סינון של כאלה שדמו לרעלנים מוכרים או לחלבונים קיימים. התהליך כולו ארך 64 שעות. לפי אנתרופיק, הצוות עבד "עם Claude" והוסיף 31 תכנונים נוספים, כך שהסך הגיע ל-211.

את התכנונים שלחה Citrini לשתי מעבדות חוץ — חברת הביוטק השווייצרית Adaptyv Bio והאמריקאית Twist Biosciences — כדי לבדוק אם החלבונים נקשרים בפועל למטרות שלהם. זה עלה עוד כ-150 אלף דולר. לא ברור מדוע אנתרופיק לא ביצעה את הבדיקות האלה במעבדה הביולוגית שלה בקליפורניה.

התוצאה: 17 חלבונים עמדו בבדיקה, ויחד נקשרו לארבעה מתוך חמשת הרעלנים שהצוות קיווה לכסות. לפי Citrini, אף חלבון לא נקשר ליותר מרעלן אחד.

למה זה חשוב

גם אם התוצאות היו טובות יותר, המרחק לנוגדן עובד נותר גדול. קישור לרעלן אינו אומר שהחלבון מנטרל אותו, ובטח לא שהוא יכול לשמש טיפול בטוח ויעיל. Citrini מודים בזה בעצמם: "שום ניסוי עדיין לא בדק אם הם באמת עצרו את פעולת הרעלן".

במילים אחרות, מה שהושלם הוא החלק הקל יחסית. "זה קל-יחסית לגלות חלבון נקשר (binder) טוב נגד רעלנים של נחשים ועקרבים", אמר אנדריאס הוגארד לאוסטן-קיל, פרופסור לטכנולוגיות נוגדנים באוניברסיטה הטכנית של דנמרק. "החלק הקשה הוא לתרגם את זה לתרופה". מליסה בנרד ואייה, פרופסורית-עוזרת, ואן ליונגארס, חוקרת בכירה, שתיהן מאותו מוסד, כתבו במייל משותף שהתוצאות "מבטיחות מבחינה טכנית, אבל חלק מההתלהבות מוקדמת", ותיארו את הממצאים כ"רחוקים מתרופה".

המשמעות לקורא הישראלי שעוקב אחרי הבטחות ה-AI היא בעיקר תזכורת לפער בין הדגמה לתוצאה. ניסוי שעלה כ-200 אלף דולר, התבצע במשרדי מפתחת המודל וחלק מעלותו מומן על ידה, קיבל גישה למודל שטרם שוחרר ואף להסרת מגבלות — והגיע לנקודת פתיחה מחקרית, לא לתרופה. ככל הנראה זו גם הסיבה שהתיאור של אנתרופיק עצמה היה מאופק יותר מזה של שותפתה: מי שמכיר את שלבי פיתוח התרופות יודע היכן ממוקם קו הסיום, וכמה רחוק הוא.