לדברי Dr. Dre, בינה מלאכותית אינה מאיימת על תעשיית המוזיקה, משום שיצירת מוזיקה כבר אינה החסם המרכזי. לטענתו המשאב הנדיר האמיתי הוא תשומת לב קהל, ויתרון זה נשאר בידי אמנים עם קהל קיים.
לפי התיאור שהובא, כלי AI מאפשרים כיום לאנשים רגילים, ללא הכשרה מוזיקלית או אולפן מקצועי, להפיק שירים שנשמעים ברמה מקצועית. במילים אחרות, המחסום שהיה קיים בעבר — היכולת הטכנית והכלים הדרושים כדי להקליט ולהפיק מוזיקה איכותית — הולך ומצטמצם ככל שהטכנולוגיה משתפרת.
אך לפי הטענה המרכזית המיוחסת ל-Dre, דווקא בגלל זה AI אינו מאיים על התעשייה. אם כל אחד יכול לייצר מוזיקה שנשמעת טוב, הערך של היכולת היצירתית הגולמית יורד, והמשאב שהופך לנדיר באמת הוא תשומת הלב של הקהל.
התפיסה המובאת בציטוט מסבירה זאת באמצעות ניגוד ישיר: Dr. Dre יכול לפרסם קטע חדש מחר בבוקר, ומיליוני אנשים ידעו על כך כמעט מיד — בזכות קהל, מותג ותשתית הפצה שכבר קיימים לו. לעומת זאת, יוצר אלמוני יכול להפיק משהו שנשמע טוב באותה מידה, ולמרות זאת כמעט אף אחד לא יֵדע שהוא בכלל קיים.
מכאן עולה שהיתרון התחרותי בתעשיית המוזיקה עובר מזירת הייצור לזירת ההפצה וההיכרות עם הקהל. מי שכבר בנה מעמד — אמנים ותיקים, מותגים מוכרים, פלטפורמות עם בסיס משתמשים גדול — נהנה מיתרון מובנה שקשה לצמצם באמצעות טכנולוגיה בלבד, שכן AI מסייע בעיקר בשלב היצירה ולא בשלב החשיפה.
המשמעות המסתברת מהדברים היא שהדאגה הרווחת בענף המוזיקה — שבינה מלאכותית "תציף" את השוק ביצירות זולות ותפגע בפרנסת האמנים — עשויה להחמיץ את התמונה המלאה. ככל הנראה, ריבוי התוכן שה-AI מאפשר דווקא מגביר את התחרות על תשומת הלב, ומחזק את מעמדם של שחקנים שכבר שולטים בערוצי ההפצה, ולא דווקא מאיימת עליהם.
יחד עם זאת, לא ברור מהמקור כיצד תופעה זו תשפיע בטווח הארוך על יוצרים חדשים המנסים לפרוץ לתעשייה ללא קהל קיים, ושאלה זו נותרת פתוחה.