ה-FCC מרחיב את הפיקוח על ייבוא רובוטים כחלק ממדיניות ביטחון לאומי כלכלית

רשות התקשורת הפדרלית של ארה"ב (FCC) הרחיבה את הפיקוח הרגולטורי שלה על ייבוא ציוד טכנולוגי גם לתחום הרובוטיקה. הצעד תואר בפרק פודקאסט של ChinaTalk שפורסם ב-6 באוגוסט 2026, המתאר תהליך הדרגתי בן כשנה שבו הרשות שינתה בהדרגה את כללי הייבוא האמריקאיים: תחילה ראוטרים, אחר כך רחפנים, לאחר מכן כבלים תת-ימיים, ולאחרונה — רובוטים.

ההרחבה מתבצעת דרך גוף חדש בתוך ה-FCC בשם Council on National Security (מועצה לביטחון לאומי), בראשות אדם צ'אן, המכהן כיועץ לביטחון לאומי ויועץ בכיר ליו"ר ה-FCC ברנדן קאר. צ'אן, שכיהן בעבר כמתמחה (clerk) בבית המשפט לערעורים של המחוז השני בארה"ב ושימש עמית משפטי לענייני ביטחון לאומי בוועדה המיוחדת של בית הנבחרים לענייני סין, שוחח בפרק עם המנחה ג'ורדן שניידר ושותפו-למחשבה עקיב זכריה על האופן שבו הרשות פועלת דרך מנגנון שנקרא "הרשימה המכוסה" (covered list) — כלי שדרכו ה-FCC מסמנת ציוד האסור או המוגבל לשימוש ברשתות אמריקאיות.

לפי הדברים שעלו בפרק, ה-FCC מעדיפה כללים "פשוטים וטיפשיים" (simple and stupid) על פני רגולציה עתירת פטורים וחריגים. הגישה הזו נדונה כחלופה מכוונת לרגולציה "חכמה" יותר אך פרוצה לפרצות. במסגרת המדיניות שהוצגה עלו גם תוכניות לעידוד ייצור מקומי (onshoring), אפשרות לפטורים למדינות בעלות ברית, ומבחן של 65% תוכן מקומי לציוד המיובא.

נקודה נוספת שעלתה בשיחה נוגעת להיקף ההגדרה הרחב של "רובוט" במסגרת הכלל החדש: מדובר לא רק ברובוטים הומנואידים מתקדמים, אלא גם במוצרי צריכה פשוטים יחסית כמו שואבי אבק רובוטיים, שנכללים תחת אותה מסגרת רגולטורית. לדברי המרואיינים, כדי שהחלת הכלל גם על שואבי אבק תיראה הגיונית, נדרשת מידה משמעותית של אמון בתרחישים שבהם בינה מלאכותית כללית (AGI) עשויה בעתיד להשתלט בהדרגה על מכשירים פיזיים רבים בבית — כלומר, ההחלטה הרגולטורית מבוססת ככל הנראה גם על הערכת סיכון עתידית, ולא רק על איומים קיימים כיום.

המשמעות הרחבה יותר, כפי שהיא עולה מהדיון, היא שה-FCC הופך בהדרגה לכלי מרכזי במדיניות הכלכלית והביטחונית של ארה"ב מול סין, מעבר לתפקידו המסורתי כרגולטור תקשורת טכני. הצירוף של רשתות תקשורת, רחפנים, תשתית ימית ועכשיו גם רובוטיקה תחת אותו מנגנון פיקוח מצביע ככל הנראה על כך שהאסטרטגיה האמריקאית מתייחסת לציוד רובוטי — כולל מוצרי צריכה יומיומיים — כאל סיכון פוטנציאלי לביטחון לאומי, ולא רק כסחורה טכנולוגית רגילה.