Figure שלחה את רובוטי ה-F.02 לקפוץ לכבשן פלדה מותכת בפינלנד, כדי לפנות מקום לדור החדש
חברת הרובוטיקה Figure הוציאה משירות את רוב צי הרובוטים דמויי האדם מדגם F.02. הרובוטים קפצו בעצמם לכבשן קשת חשמלית של 75 טון במפעל יציקה בעיר אימטרה שבפינלנד. לפי החברה, פירוק ידני היה גוזל משאבים שנדרשים לפיתוח ה-F.04 וחושף קניין רוחני. הסיפור ממחיש עד כמה מהר דור של רובוטים הופך למיושן.
חברת הרובוטיקה האמריקאית Figure מצאה דרך יוצאת דופן להיפרד מהדור הקודם שלה. רוב צי הרובוטים דמויי האדם (humanoid) מדגם F.02 נשלח למפעל יציקה בעיר אימטרה שבפינלנד. שם הרובוטים קפצו בעצמם, באופן אוטונומי, לתוך כבשן קשת חשמלית של 75 טון, והותכו. המהלך בא אחרי שהחברה עברה לצי חדש של רובוטים מדגם F.03.
למה לא פשוט לפרק?
לפי הדיווח, אחרי המעבר ל-F.03 הגיעה Figure למסקנה שאין טעם להמשיך להפעיל את ה-F.02. פירוק ידני של הרובוטים היה גוזל זמן של מהנדסים, והחברה מעדיפה להפנות אותו לפיתוח הדור הבא, F.04. הייתה גם סוגיה של סודיות: Figure רצתה להשמיד חומרה שפיתחה בעצמה בלי לחשוף רכיבים ייעודיים וקניין רוחני. לכן פירוק רגיל לא התאים לרוב הצי.
גם מציאת מקום לביצוע לא הייתה פשוטה. לפי הדיווח, מפעלי יציקה בארצות הברית ובמקסיקו סירבו לקבל את הרובוטים בגלל סוללות הליתיום-יון שבתוכם. בסוף נמצא מתקן בפינלנד שהסכים. בחיפוש אחר שיטה מתאימה היו מעורבים גם חברים לשעבר בצוות התוכנית MythBusters. לפי המקור, ארנולד שוורצנגר, כוכב סדרת סרטי "שליחות קטלנית", הוא שעודד את החברה להתיך את הרובוטים, ובהמשך הצטרף לפרויקט.
לאמן רובוט לקפוץ
את הקפיצה היה צריך ללמד. במטה החברה תרגלו הרובוטים קפיצות מהקומה השנייה של בניין, אל כריות אוויר ומזרנים גדולים. פעלולנים שימשו להם דוגמה לתנועה, והמהנדסים בנו את מודל השליטה בסימולציה. המטרה הייתה שכל רובוט ינחת בנקודה מדויקת בתוך מפעל שלא ראה מעולם.
מרווח הטעות היה קטן. Figure קיבלה שישה מחזורי התכה בלבד ביממה. כל מחזור נמשך כ-20 דקות בלבד, עד שהפלדה המותכת מתקררת מספיק כדי שייווצר עליה קרום מוצק. בכבשן פועלות שלוש אלקטרודות גרפיט גדולות שמתיכות גרוטאות פלדה. החום הקיצוני והשדות האלקטרומגנטיים סביב הכבשן שיבשו את הציוד, ומצלמות ומערכות אלקטרוניות קרסו במהלך המבצע. לפי החברה, הרובוטים המשיכו בכל זאת לבצע את מדיניות התנועה שאומנו עליה. Figure גם הדגישה שהרובוטים באמת נסעו לפינלנד וקפצו בעצמם, ושהצילומים לא נוצרו דיגיטלית.
המתכת שהתקבלה נשלחה בחזרה לארצות הברית. החברה מתכננת לעבד את מטילי המתכת לסדרה מוגבלת של חפצי מזכרת של ה-F.02. כמה רובוטים מהדגם הישן נשארו במטה החברה.
מה מקבל הדור החדש
ל-F.03 יש מערך חיישנים מעודכן ויד שתוכננה מחדש עבור Helix, מערכת הבינה המלאכותית שפיתחה Figure. בדגם החדש יש גם התאמות לשימוש בבית: חומרי מעטפת רכים יותר, טעינה אלחוטית, מערכת שמע משופרת ושיפורים בבטיחות הסוללה, כדי שהרובוט יוכל לפעול ליד בני אדם.
למה זה חשוב
מעבר לצילומים הקולנועיים, הסיפור מראה תופעה שכנראה תלווה את תחום הרובוטים דמויי האדם בשנים הקרובות: מחזור חיים קצר מאוד של חומרה. רובוט שהיה בחזית הפיתוח הופך למיושן כשמגיע הדור הבא, והחברה כבר מדברת על F.04. בדומה לעולם הסמארטפונים ושרתי ה-AI, ההשקעה בדור מסוים של חומרה נשחקת מהר. מה עושים עם המכונות הישנות הופך לשאלה הנדסית, משפטית וסביבתית.
הסירוב של מפעלי היציקה בארצות הברית ובמקסיקו מרמז ככל הנראה שעדיין אין תשתית מסודרת למחזור ולגריטה של רובוטים כאלה. בעיית סוללות הליתיום היא רק דוגמה אחת. אם הרובוטים יגיעו בהמוניהם למפעלים ולבתים, כפי שחברות התחום מכוונות, ייתכן שהשאלה מה עושים איתם בסוף הדרך תהפוך לדחופה בהרבה מאשר במקרה של צי ניסיוני של חברה אחת.
במקביל, Figure הפכה את הפרידה מהדור הישן להדגמה של יכולות השליטה האוטונומית שלה בסביבה תעשייתית קשה ולא מוכרת. זו כנראה גם לא הייתה תוצאה מקרית.