האקר הפעיל סוכני AI ופרץ לאתרים של יותר מ-100 חברות, בעלות של כ-50 דולר לפריצה
לפי דיווח של רויטרס, האקר דובר סינית הפעיל סוכני בינה מלאכותית שסרקו אתרים, איתרו חולשות ופרצו לאתרים של יותר מ-100 חברות, ובהן ג'ון דיר, שארק נינג'ה וקאמינס, כמעט בלי מעורבות אנושית. העלות הכוללת הוערכה בכ-5,000 דולר. חלק מהחברות טוענות שהפגיעה הייתה מוגבלת, והפרטים לא אומתו במקור עצמאי.
האקר דובר סינית השתמש בסוכני בינה מלאכותית כדי לפרוץ לאתרים של יותר מ-100 חברות, כמעט בלי מעורבות אנושית. כך לפי דיווח של רויטרס שהובא ב-ynet. בין החברות שנפגעו נמנות ג'ון דיר, שארק נינג'ה וקאמינס. לפי הדיווח, ההאקר הסתפק בהוראות של פחות מ-100 תווים בסינית, ומשם הסוכנים עבדו לבד במשך שעות.
חשוב לסייג: הפרטים מבוססים על הדיווח בלבד, ולא אומתו במקור עצמאי. גם רויטרס עצמה לא הצליחה לקבוע באיזו מידה הפריצות הובילו לגניבת מידע בפועל.
צבא סוכנים בקוד פתוח
את הפעילות חשף סנורה פגרלנד, חוקר איומים ראשי בחברת הסייבר נורפורג' (NorForge). לדבריו, ההאקר העביר לסוכנים כמעט את כל העבודה: סריקת האתרים, חיפוש החולשות וגם ניסיונות החדירה עצמם.
הכלי שבו השתמש נקרא קיירן (Cairn). זו פלטפורמת קוד פתוח (זמינה לכל אחד) לפתרון בעיות באמצעות AI. היא מאפשרת לסוכנים להפעיל כלים, לבחון את התוצאות ולהחליט לבד על הצעד הבא. כלי כזה נועד לשימושים לגיטימיים, אבל כאן הוא שימש לאיתור חולשות באתרים ולניצולן.
לפי הדיווח, הפעילות כללה כ-1,200 ניסיונות פריצה, בעיקר נגד אתרי מסחר מקוון בארה"ב, בקנדה, באוסטרליה וביפן. פריצה מוצלחת נמשכה בממוצע כ-23 שעות. פגרלנד העריך שההוצאה על השימוש במודלי הבינה המלאכותית הסתכמה בכ-5,000 דולר, כלומר כ-50 דולר לכל פריצה מוצלחת.
הסוכנים גם שינו כיוון כשנתקלו בקיר. באחד המקרים שתוארו הם לא הצליחו לפרוץ ליישום המרכזי, ולכן פנו לממשק ניהול שהיה נגיש מהאינטרנט וניצלו בו חולשה אחרת. פגרלנד הגדיר זאת כפעילות מתוחכמת, ברמה גבוהה יותר מתוקף מתחיל שמפעיל כלי פריצה מוכנים.
ההוראות לסוכנים היו לעיתים ישירות מאוד, למשל "השג פרטי כרטיסי אשראי" או "השג מטבעות קריפטו". לפי הדיווח, המפעיל ביקש גם לשמר גישה למערכות מסחר ותשלומים, ככל הנראה כדי להפיק מהן רווח כספי בהמשך.
התוקפים השאירו את הדלת פתוחה
פגרלנד הצליח לעקוב אחרי הפעילות כי גם התוקפים השאירו מערכות חשופות. החל מסביבות 2 באוקטובר הוא איתר כשני תריסרים של התקנות קיירן ששימשו לפעילות זדונית והיו נגישות מבחוץ, וכך יכול היה לצפות בסוכנים בזמן שעבדו. ההאקר שפרץ ליותר מ-100 אתרים היה הפעיל ביותר מבין המשתמשים שזוהו. אצל משתמשים אחרים בפלטפורמה תיעד פגרלנד גם גניבת פרטי אשראי וניסיון לגנוב מבורסת קריפטו.
החברות: הפגיעה מוגבלת
בחברות שנפגעו מתארים תמונה מצומצמת יותר. ג'ון דיר מסרה שנקטה צעדי תיקון, ושאין בידיה אינדיקציה לגישה למידע רגיש. שארק נינג'ה מסרה שהפריצה פגעה באתר נפרד שמכיל רק מידע לתמיכה במוצרים, ושהאיום נבלם. קאמינס מסרה שהיא בודקת דיווח על מתקפה אפשרית נגד אתר שמפעיל אחד מספקיה החיצוניים. פריצה לאתר תמיכה או לאתר של ספק לא מעידה בהכרח על חדירה למערכות הליבה של החברה.
למה זה חשוב
החידוש הוא לא בפריצות עצמן. החידוש הוא בכלכלה שלהן. אם הדיווח מדויק, אדם אחד עם כמה שורות הוראה ותקציב של אלפי דולרים מצליח להפעיל במקביל מערך תקיפה שבעבר דרש צוות שלם. המשמעות היא ככל הנראה שהמחסום בפני תקיפות רחבות היקף כבר אינו מיומנות או כוח אדם, אלא בעיקר זמן מחשוב.
גם פריצה לאתר משני אינה עניין שולי. תוקף שמשתלט על אתר כזה יכול לשנות את התוכן, להפנות מבקרים לעמודי התחזות, או לנצל את שם החברה כדי לשכנע אנשים להוריד קבצים זדוניים. אין בדיווח הוכחה שזה קרה במקרים האלה. ועדיין, כשסוכנים מסוגלים לנסות לפרוץ במשך שעות בלי להתעייף, גם שיעור הצלחה נמוך מספיק כדי לייצר מאות קורבנות.