אחרי הבחירות: מומחית מיסים קוראת לשר האוצר הבא לגנוז את היוזמה להעלאת המס על אופציות לעובדי הייטק

עם סיום הבחירות ותחילת ההיערכות להקמת ממשלה חדשה, מתחדש הוויכוח על מיסוי האופציות לעובדי הייטק. במאמר דעה שפורסם בגיקטיים קוראת עו"ד (רו"ח) רחלי גוז לביא, שותפה מנהלת וראש מחלקת המיסים במשרד עמית פולק מטלון, לשר האוצר הבא לגנוז את היוזמות להעלות את המס על אופציות שמוענקות לעובדים. לדבריה, זו צריכה להיות אחת ההחלטות הראשונות שלו.

מה עומד על הפרק

לפי הפרסומים שגוז לביא מצטטת, בחודשים האחרונים בוחנים משרד האוצר ורשות המיסים שינויים במיסוי האופציות לעובדי הייטק. אחת האפשרויות היא העלאת שיעור המס מ-25% ל-30% במקרים מסוימים שבהם העובדים ממשיכים להחזיק במניות. המטרה המדווחת כפולה: לעודד עובדים לממש מניות ולהגדיל את הכנסות המדינה. לפי המאמר, פרטי השינוי עדיין לא גובשו.

שיעור המס הנוכחי נקבע בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה. הסעיף מאפשר, בכפוף לתנאיו ובמסלול המתאים, לשלם מס רווח הון בשיעור של 25% על חלק מהתגמול שעובדים מקבלים במניות. ללא ההסדר, תגמול כזה עשוי להיות ממוסה כהכנסת עבודה רגילה, ששיעורי המס עליה גבוהים יותר. גוז לביא מתארת את הסעיף כ"אחד המנגנונים המרכזיים" שמאפשרים לחברות צעירות לגייס עובדים איכותיים, גם כשאינן יכולות להתחרות בשכר שמשלמות ענקיות הטכנולוגיה.

החשש: יזמים יתאגדו בחו"ל

לטענת הכותבת, הדיון במיסוי האופציות הוא חלק משאלה רחבה יותר: איך ישראל שומרת על מקומה בתחרות הבינלאומית על יזמים, חברות ועובדים. היא מציינת שיזמים ישראלים שוקלים לעיתים להקים את החברה מלכתחילה מחוץ לישראל, בעיקר בארה"ב. אחד השיקולים הוא הטבת המס האמריקאית למניות של עסקים קטנים כשירים (QSBS), שעשויה להעניק למשקיעים יתרון מס משמעותי, בכפוף לתנאים ולמגבלות.

כשחברה רשומה בארה"ב ומרכז הפיתוח שלה נמצא בישראל, מסבירה גוז לביא, מתעוררות שאלות מורכבות: מי הבעלים של הקניין הרוחני, היכן הוא נוצר ומה המשמעות המיסויית של העברתו בין מדינות. גם אופן המיסוי של עסקת האקזיט עלול להוביל למחלוקות. לדבריה, המחיר למשק עלול להיות גבוה בהרבה מאובדן הכנסות ממס על אופציות. מדובר בסיכון לאובדן מקומות עבודה איכותיים, השקעות ובסיס מס עתידי, בתקופה שבה הסיכונים הגיאופוליטיים כבר מכבידים על החלטות ההשקעה.

לא "אף פעם", אבל לא ככה

גוז לביא מכירה ברצון של המדינה להגדיל את הכנסותיה, במיוחד לנוכח הגידול בהוצאות הביטחון. היא גם אינה טוענת שכל הטבת מס צריכה להישאר ללא שינוי לנצח. לדבריה, לפני כל רפורמה צריך לבחון את השפעתה לאורך זמן על עובדים, על חברות ועל הכנסות המדינה, בשיתוף רשות המיסים ונציגי התעשייה, ולא להסתפק בתחזית ההכנסות המיידית. "השאלה שצריכה להנחות את מקבלי ההחלטות", היא כותבת, "אינה רק כמה מס ניתן לגבות מההייטק בשנה הקרובה, אלא כיצד מבטיחים שההייטק הישראלי ימשיך לייצר הכנסות ממיסים גם בעוד עשר ועשרים שנה".

למה זה חשוב

חשוב לזכור שמדובר במאמר דעה של עורכת דין שעוסקת במיסוי, ולא בעמדה רשמית של משרד האוצר או של רשות המיסים. עם זאת, הוויכוח נוגע להרבה ישראלים: אופציות הן חלק מרכזי בתגמול של עובדים רבים בהייטק, ובמקרים רבים הן הסיבה שעובד מעדיף סטארטאפ צעיר על פני חברה גדולה. נראה שגם הצעה שלא גובשה עדיין עלולה להוסיף אי-ודאות למשקיעים ולעובדים, בתקופה שבה הענף כבר מתמודד עם קושי בגיוס השקעות. כשיתברר מי יכהן כשר האוצר, ככל הנראה יתברר גם אם היוזמה תתקדם או תרד מהפרק.