פול דיקס, מייסד חברת הדאטהבייס InfluxData, טוען שמודל בינה מלאכותית כתב כמיליון שורות קוד ולאחר מכן שוכלל במשך כחודשיים עד שהפך לתוכנה יציבה שרצה היום על מיליוני מחשבים של מפתחים. הציטוט, שפורסם מתוך מאמרו 'The end of programming', הופץ על ידי סיימון ויליסון בבלוג שלו.
פול דיקס (Paul Dix), מייסד חברת מסדי הנתונים InfluxData, מספר כי מודל בינה מלאכותית כתב כמיליון שורות קוד (LOC — Lines of Code), ולאחר מכן, במהלך כחודשיים נוספים, המשיך לשכלל את הקוד עד שהתקבלה תוכנה אמינה שרצה כיום, לדבריו, על מיליוני מחשבים של מפתחים. הדברים פורסמו כציטוט במאמרו של דיקס "The end of programming", ונאספו על ידי הבלוגר סיימון ויליסון ב-רשומה בבלוג שלו שפורסמה ב-26 באוגוסט 2026.
דיקס מתייחס מראש לטענה הצפויה נגדו: שההישג פחות מרשים כי היה "אורקל" (oracle) — כלומר גרסת התייחסות קיימת וידועה — שאיתו ניתן היה להשוות את הקוד החדש, מה שהופך מעבר בין שפות תכנות למשימה פשוטה יחסית. לדבריו, זו הקטנה לא מוצדקת של ההישג. הטענה המרכזית שלו היא שכאשר בונים מערכת אימות (verification system) מתאימה ונותנים לכלי הבינה המלאכותית כיוון ברור, הוא מסוגל להפיק תוכנה מורכבת ומתוחכמת, ולהמשיך לחדד אותה עד שהיא פשוט עובדת.
מדובר בטענה אישית של דיקס, בלי פירוט טכני על זהות הכלי, שם הפרויקט הספציפי, או מקור הנתון על "מיליוני מחשבים" — פרטים שלא נמסרו במקור. חשוב להדגיש: זו הערכה של דיקס עצמו על עבודתו, לא נתון שאומת באופן עצמאי.
הוויכוח על יכולת ה-AI לכתוב ולתחזק בסיסי קוד גדולים ומורכבים — לא רק קטעי קוד בודדים — נמצא במרכז השיח סביב כלי קידוד אוטונומיים (coding agents) בשנה האחרונה. הטענה של דיקס, אם היא מדויקת, מציעה תקדים למקרה שבו AI לא רק ייצר קוד חד-פעמי אלא ליווה פרויקט תוכנה דרך תהליך שכלול ממושך של חודשים, עד לרמת יציבות שמאפשרת הרצה בסביבת ייצור (production) אצל משתמשי קצה רבים. ככל הנראה, זהו אחד המקרים הבולטים שהובאו לאחרונה כדוגמה לגבולות היכולת של סוכני קידוד מבוססי בינה מלאכותית — אך מאחר שמדובר בעדות של הצד המעורב בפרויקט ולא בבדיקה חיצונית, יש להתייחס לנתונים בזהירות עד שיתפרסמו פרטים נוספים.