ה-SaaSpocalypse: מפתח יחיד שכפל את אופיס ופוטושופ בעזרת AI, ומה אומר על זה החוק

בתחילת 2026 צנחו בבורסות בעולם מניות של חברות תוכנה ו-SaaS (תוכנה כשירות, שנמכרת במנוי חודשי או שנתי). הירידות קיבלו כינוי: SaaSpocalypse. מאחוריהן עמד החשש שכלי AI יאפשרו להחליף אפליקציות ושירותים שמשלמים עליהם באופן קבוע. עד עכשיו החשש הזה היה בעיקר תיאורטי. בשבועות האחרונים מדווח בגיקטיים על מפתחים בודדים שמשתמשים בסוכני AI כדי לשכפל בתוך ימים תוכנות מוכרות ויקרות, ומפיצים אותן בחינם ובקוד פתוח.

מ-Claude Cowork ועד Wix ו-monday.com

לפי גיקטיים, נקודת ההתחלה הייתה בפברואר, כשאנתרופיק השיקה את Claude Cowork. ההשקה גרמה למשקיעים לחשוב שארגונים יפסיקו בקרוב לקנות רישיונות לתוכנות ויבנו את מה שהם צריכים בעצמם. מניות של חברות ישראליות כמו Wix ו-monday.com ירדו, בין השאר בגלל החשש הזה, ולפי הכתבה הן עדיין לא התאוששו.

עם זאת, תוכנה ארגונית היא יותר מאוסף של פיצ'רים. יש לה מערך מכירות, תמיכה ושירות, עדכונים, עמידה ברגולציה וגיבויים. ככל הנראה בגלל זה הלקוחות העסקיים מוגנים יותר בשלב הזה. אצל משתמשים פרטיים, ש"רק" צריכים כלי שעובד, המצב שונה.

ArtCraft, ועכשיו אופיס

הדוגמה שזוכה להכי הרבה תשומת לב היא של ברנדון תומאס. נמאס לו מאדובי, ולכן כתב בשפת Rust גרסאות בקוד פתוח לחבילת התוכנות שלה, תחת השם ArtCraft. הסט כולל תחליפים לפוטושופ, פרימייר, אילוסטרייטור ולייטרום, כולם להורדה בחינם. כמה ימים אחר כך הוא עבר למיקרוסופט ושחרר גרסאות פתוחות של Word, PowerPoint ו-Excel.

כבר קיימות חלופות לאופיס, כמו LibreOffice ו-Workspace של גוגל. ההבדל, לפי גיקטיים, הוא שכאן מדובר בשכפול כמעט אחד לאחד. תומאס בנה הכל בעזרת Opus 5.5 של אנתרופיק, בתהליך שנראה כמו הנדסה לאחור (reverse engineering). לטענתו העבודה נעשתה בשיטת "Clean Room". בשיטה הזו מי שכותב את הקוד החדש לא רואה את קוד המקור המקורי, ועובד רק לפי תיאור של איך התוכנה מתנהגת.

תומאס לא מסתיר את המניעים שלו. "ה-AI נותן לנו בחזרה את הטכנולוגיה", אמר. "עכשיו אתם יכולים ליצור אפליקציות שהן 1:1… שום דבר לא יכול לעצור אתכם". לדבריו, "האינטרנט עומד לעבור ריסט ולחזור לשנים 1990-2004, לפני פייסבוק ו-Web 2.0. הכל הולך להיוולד מחדש כ-Open Source".

מה אומר החוק?

עו"ד מיכל לוצאטו, שותפה וראש תחום זכויות יוצרים בקבוצת לוצאטו, אמרה לגיקטיים שהדין שונה ממדינה למדינה. "לפי הדין הישראלי, התשובה תלויה לא רק במידת הדמיון בין התוכנות, אלא בעיקר במה שהועתק ובאופן שבו בוצע השחזור".

לדבריה, תוכנה עם יכולות זהות לתוכנה קיימת היא לא בהכרח הפרה, גם אם נבנתה במכוון כדי להתחרות בה. "אלא שכתיבת קוד חדש, באמצעות AI או בלעדיו, אינה מעניקה חסינות משפטית: גם העתקה של רכיבים מקוריים ומוגנים של התוכנה עשויה להוות הפרה, אף אם קוד המקור עצמו שונה".

לוצאטו מתארת את הסיכון כסקאלה ולא כשאלה של כן או לא. הסיכון עולה ככל שהשחזור מתקרב לביטוי הקונקרטי של המוצר: קוד מקור, גרפיקה, אייקונים, טקסטים ורכיבים מקוריים אחרים. גם קטע קוד ש-AI ייצר ושמוגן בזכויות יוצרים עלול לסבך את המפתח, אפילו אם לא ידע על כך. "העובדה שהקוד הופק באמצעות AI אינה מנתקת בהכרח את אחריותו של המשתמש", היא אומרת.

גם הנדסה לאחור, לדבריה, "אינה אסורה או מותרת באופן גורף". חוק זכות יוצרים הישראלי מתיר בנסיבות מסוימות פעולות מסוימות על תוכנות מחשב. אבל שכפול של מוצר מסחרי מתחרה לא מותר רק משום שה-AI עשה את העבודה. כפי שמסכמת לוצאטו, AI לא הופך פעולה שהייתה נחשבת הפרה אילו מתכנת עשה אותה למותרת.

למה זה חשוב

המשמעות, ככל הנראה, היא שהשאלה כבר לא אם אפשר לשכפל תוכנה, אלא מה מותר לשכפל ממנה. עבור חברות התוכנה, חוק זכויות היוצרים עשוי להיות אחד הכלים המרכזיים שנשארו להן להגן על המודל העסקי. עבור מפתחים שבונים "עותקים" בעזרת AI, הממשק, האייקונים והטקסטים עלולים להיות החלק המסוכן משפטית, יותר מהקוד עצמו. מדובר בשטח שבו, כלשון גיקטיים, "לאף אחד אין תשובות חד משמעיות".