ההוצאות לאור הגדולות בארה"ב משתמשות ב-AI בשקט, והעובדים מתקוממים
לפי יותר משני תריסר עובדים, שלוש מחמש ההוצאות לאור הגדולות בארה"ב, HarperCollins, Simon & Schuster ו-Hachette, משתמשות במודלי שפה כדי לכתוב טקסטים של יחסי ציבור, לעצב עטיפות ולשלוח מיילים לסוכנים ספרותיים. הן לא מודיעות על כך לציבור ולא מבקשות את הסכמת הסופרים. בחלק מההוצאות ההנהלה היא שדוחפת את העובדים לאמץ את הכלים, וחלק מהם מוחים.
כלפי חוץ, ענף הספרים האמריקאי נראה השנה כמו מי שנלחם ב-AI גנרטיבי: הוצאות לאור תבעו את גוגל על הפרת זכויות יוצרים וביטלו ספרים של סופרים שנחשדו שכתבו בעזרת LLM. אבל תחקיר של WIRED מתאר תמונה אחרת. לפחות שלוש מחמש ההוצאות הגדולות בארה"ב, HarperCollins, Simon & Schuster ו-Hachette, משלבות כלי AI בעבודה השוטפת שלהן. הן עושות זאת בלי הודעה לציבור ובלי הסכמת הסופרים.
מה בדיוק עושים עם המודלים
התחקיר מבוסס על ראיונות עם יותר משני תריסר עובדים, שכולם ביקשו להישאר בעילום שם כדי לא לסכן את מקום עבודתם. לדבריהם, ההוצאות משתמשות במודלים כמו Claude ו-ChatGPT כדי לכתוב מיילים לסוכנים ספרותיים, לנסח טקסטים של יחסי ציבור ואת הטקסט שעל הכריכה האחורית, לעצב עטיפות ולהפיק חומרי שיווק. לעיתים קרובות זה קורה בהוראת ההנהלה. לפי עובדים בשלוש ההוצאות, השימוש הנפוץ ביותר עד כה הוא כתיבת טקסטים של יחסי ציבור. אלה הטקסטים שהקוראים פוגשים באמזון, ב-Goodreads ועל גב הספר, ושבעזרתם ההוצאות פונות למוכרי ספרים, לעיתונאים, ליוצרי תוכן ולמבקרים.
גם סוכנים ספרותיים שמו לב. אחד הסוכנים סיפר ל-WIRED שהוא ועמיתיו השוו מכתבי דחייה שקיבלו מאותם עורכים על ספרים שונים, ומצאו בכולם את "הסימנים הקלאסיים של כתיבת AI", כמו מבנה של "לא זה, אלא זה" ו"חוק השלוש". עובדים בשלוש ההוצאות אמרו ל-WIRED שלדעתם החשדות של הסוכנים היו נכונים.
"אלופי AI" בעל כורחם
התיאור המפורט ביותר בתחקיר מגיע מ-HarperCollins. לפי עובד בהוצאה, ההנהלה הבכירה רכשה לפני כמה חודשים רישיונות ל-Claude מאנתרופיק, "אבל מהר מאוד הבינה שהיא לא יודעת איך להטמיע אותם". עשרות עובדים, זוטרים ובכירים, "הותנדבו" להיות "AI Champions", כלומר אלופי AI, וקיבלו משימה למצוא שימושים לכלים במפגשי סיעור מוחות חודשיים. לדברי העובדים, ההוצאה רכשה גם רישיונות ל-ChatGPT ול-Jasper, פלטפורמה שמבטיחה "להריץ תהליכי שיווק מקצה לקצה". באחת החטיבות כבר מפיקים סרטוני שיווק באמצעות AI.
באחד המפגשים באביב העלו עובדים חששות משפטיים, אתיים וסביבתיים. לדברי משתתף, מי שהנחה את הפגישה דחה אותם כ"מחיר של עשיית עסקים". זמן קצר אחר כך נוספה לפורטל העובדים הודעה שלפיה ל-AI אכן יש השפעה סביבתית, אבל היא "חלק קטן" מטביעת הרגל הפחמנית הדיגיטלית של רוב האנשים. "זו הייתה סטירת לחי", אמר אחד העובדים. "במשך שנים אנחנו מביאים נימוקים עסקיים לשכר הוגן, ובמקום זה הם הוציאו את הכסף על תוכנה שרובנו לא באמת רוצים". לפי התחקיר, שכר הכניסה הממוצע של עובדי הוצאה לאור בניו יורק בחמש ההוצאות הגדולות וב-Scholastic עמד ב-2023 על 47,583 דולר.
מה אומרות ההוצאות
דובר של Hachette אמר שהחברה תומכת בכלי AI "למטרות תפעוליות" שעוזרות לספרים להגיע ליותר קוראים, אבל לא בשימושים יצירתיים, "כולל תקשורת עם הסופרים והשותפים שלנו". ויבקה גרוטיין, מנהלת השיווק והתקשורת הגלובלית של Simon & Schuster, אמרה שלעובדים יש גישה למספר מוגבל של כלי AI ארגוניים, שהשימוש בהם אינו חובה, ושהחברה אוסרת להשתמש בכלים שלא נבדקו ואושרו.
למה זה חשוב
הפער בין המסר הציבורי לבין מה שקורה בתוך ההוצאות הוא כנראה לב הסיפור. עורכים גם מעריכים שהמקרים המפורסמים של סופרים שנחשדו בכתיבה בעזרת AI, כמו Shy Girl של Hachette ו-Call Me, I'll Hide the Body של Macmillan, הם רק קצה הקרחון. "בכל אימפרינט יש סיפור על מישהו מוערך מאוד שספרו בוטל בגלל שימוש בוטה ב-AI", אמר אחד מהם. מקרים כאלה לא הגיעו לכותרות.
מג ריד, המו"לית של ההוצאה העצמאית Hub City Press, מעריכה שהשימוש ב-LLM לשיווק וליחסי ציבור בהוצאות הגדולות "נראה די בלתי נמנע". לדבריה, דווקא כאן ייפתח פער בין הוצאות תאגידיות שמחפשות התייעלות לבין הוצאות קטנות שמתעקשות ש"בני האדם הם כל העניין". אם ההערכה הזו נכונה, אפשר שבעתיד גם הדרך שבה ספר משווק תהפוך לחלק מהזהות של ההוצאה, ולא רק תוכן הספר עצמו.