האתר הבא שלכם ייבנה בשביל בוט: טור דעה טוען שסוכני AI ישנו את ארכיטקטורת הרשת

מי שמנהל אתר מתכנן אותו כבר שנים סביב השאלה איך לגרום לגולש ללחוץ על הכפתור הנכון. בטור דעה שפורסם בגיקטיים טוען גיא עמר שההנחה הזאת מתחילה להתערער: המשתמש הבא של האתר אולי לא יראה את העיצוב ולא יקרא את הכותרות. הוא יהיה סוכן AI, תוכנה שמבצעת משימות בשם המשתמש, ויקבל הוראה כמו "מצא לי טיסה שמתאימה ליומן שלי, הזמן מלון ליד היעד ושלם עד סכום מסוים".

לטענת עמר, השינוי לא יסתכם בדרך שבה אנחנו גולשים. הוא ישנה גם את הדרך שבה בונים את האינטרנט.

דפדפן שלא צריך לראות

הדוגמה הראשונה שעמר מביא היא Kitesurf, דפדפן ש-Cloudflare השיקה באוגוסט ונבנה מלכתחילה עבור סוכני AI. Chrome, Safari ו-Edge נועדו להציג לבני אדם פונטים, אנימציות וגלילה חלקה. לפי תיאור החברה, סוכן לא צריך את כל זה. הוא צריך תוכן מובנה, ביצועים, context (ההקשר שהמודל מחזיק בזמן העבודה) ועלות נמוכה. Cloudflare טוענת ש-Kitesurf צורך במשימות מסוימות פי שלושה עד שבעה פחות משאבי CPU וזיכרון בהשוואה ל-Chromium. עמר מציין שהמספרים פחות חשובים מהמגמה עצמה: התחילו לבנות דפדפנים עבור משתמש שאינו אדם.

למה שבוט ילחץ על כפתור?

היום רוב הסוכנים מחקים בני אדם. הם מסתכלים על המסך, מחפשים כפתור, ממלאים שדות ובודקים אם הפעולה הצליחה. עמר משווה את זה לרובוט שיודע לקרוא ספר אבל מתעקש לדפדף בו פיזית, עמוד אחר עמוד. לדבריו, הפתרון נמצא בתקנים כמו WebMCP, שגוגל היא אחת החברות שמקדמות אותו. התקן נועד לאפשר לאתר להציג לסוכן בצורה מובנית אילו פעולות אפשר לבצע בו, אילו פרמטרים כל פעולה דורשת ומה תהיה התוצאה. בני אדם ימשיכו לראות את האתר הרגיל, ולסוכנים תיווצר שכבה נפרדת. עמר מתאר אותה כשכבה חדשה בין ה-frontend, הצד שהמשתמש רואה, לבין ה-backend, צד השרת והמערכות.

כשהלקוח לא נכנס לחנות

לפי הטור, Visa ו-Mastercard כבר בונות תשתיות שיאפשרו לסוכנים לחפש מוצרים, להשוות ביניהם ולקנות בשם המשתמש. Visa מדברת במפורש על סוכן שמבצע checkout ומשלם בתוך הרשאות ומגבלות שהוגדרו לו מראש. עמר מביא דוגמה: משתמש מבקש מהסוכן שלו מכונת קפה עד 2,000 שקל שמתאימה למטבח קטן, עם ביקורות טובות ומשלוח עד יום חמישי. הסוכן סורק עשרות חנויות ומציג שתיים או שלוש אפשרויות. הקנייה מתבצעת, אבל הלקוח אולי לא ראה אף פעם את עמוד הבית, את הבאנר או את חלון ה-pop-up עם קוד ההנחה.

גם בארגונים, כותב עמר, הסדר מתהפך. העובד לא יצטרך לדעת איזו מערכת מבצעת כל פעולה. הוא יגיד מה הוא רוצה, למשל "פתח הזמנת רכש עבור הספק הזה", והסוכן יפעיל את ה-CRM ואת מערכת הכספים בשבילו. האפליקציות ימשיכו להתקיים, אבל לדבריו הן יהפכו למקום שבו נשמרים מידע, הרשאות ופעולות, ולא למקום שהמשתמש נכנס אליו.

למה זה חשוב

זה טור דעה ולא תחזית מבוססת נתונים, ועמר עצמו מסייג: "אם המגמה הזו תימשך". ובכל זאת, ההשלכה המעשית ברורה. אם חלק מהתנועה לאתרים יגיע מסוכנים, ככל הנראה כבר לא יספיק לשפר עיצוב ומסלולי המרה. בעלי אתרים, ובמיוחד חנויות מקוונות, יצטרכו לוודא שהמחירים, המלאי ותנאי המשלוח שלהם מוצגים בצורה שתוכנה יכולה לקרוא ולהפעיל. אחרת הם עלולים לא להופיע ברשימה הקצרה שהסוכן מציג ללקוח.