מתכנון נסיעות על מאדים ועד מודל דחוס בתחנת החלל: הבינה המלאכותית היוצרת מגיעה לחלל

מודלי בינה מלאכותית יוצרת (generative AI) כבר לא נשארים על כדור הארץ. בדצמבר האחרון השתמשה מעבדת JPL של NASA במודלי Claude של אנתרופיק כדי לעזור בתכנון שתי נסיעות של הרובר Perseverance על מאדים. מתכננים אנושיים בדקו את המסלול ותיקנו אותו לפני ששודר לרובר. כך מדווח ב-IEEE Spectrum, בכתבה שסוקרת את ניסויי ה-AI בחלל בחודשים האחרונים.

שלושה ניסויים, כיוון אחד

Claude הוא רק דוגמה אחת. במאי הציבו NASA ו-IBM מודל AI דחוס בתחנת החלל הבינלאומית ובלוויין. המודל נועד לזהות מהמסלול תופעות כמו הצפות ועננים, ולפי הכתבה זה המודל הראשון מסוגו שהודגם בחלל. ביולי בדקו אסטרונאוטים בתחנה אם LLM (מודל שפה גדול) יכול לענות על שאלות בנוגע לנוהלי תחזוקה.

לפי IEEE Spectrum, הניסויים משקפים שינוי רחב בהנדסת החלל. במשך עשרות שנים מהנדסים על הקרקע קבעו מראש מה חללית תעשה, והיא עשתה בדיוק את זה. עכשיו בודקים אם מערכות לא-דטרמיניסטיות, כאלה שלא תמיד מגיעות לאותה תוצאה מאותו קלט, יכולות לפרש את הסביבה ולתכנן משימות, ובעתיד גם לקבל החלטות בעצמן. הטכנולוגיה עדיין רחוקה מלהיות אמינה מספיק כדי לקבל שליטה על חללית. אבל ככל שהמשימות נעשות מורכבות, רחוקות ורבות יותר, מהנדסים מתחילים לשאול אם אפשר לוותר עליה.

למה מהנדסים חששו מאוטונומיה

"לאוטונומיה פעמים רבות אין תוצאה דטרמיניסטית, כלומר הדרך שבה הגעת למצב מסוים משנה את ההתנהגות", אומר רוברט אמברוז, לשעבר ראש חטיבת התוכנה, הרובוטיקה והסימולציה ב-NASA. "מהנדסים שונאים את זה". אמברוז עבד על אוטונומיה לחללית Orion ועל Robonaut 2, רובוט דמוי-אדם שנשלח לחלל ב-2011. לדבריו, הבעיה נפתרה חלקית כשגם הבדיקות עצמן עברו אוטומציה: "נלחמנו באתגרי האוטונומיה בעזרת אוטונומיה".

הצורך גדל ככל שהיעד רחוק יותר. אמברוז מביא כדוגמה משימה אפשרית לאירופה, הירח הקפוא של צדק. שם חללית עשויה לחלוף דרך סילון מים שמתפרץ מתחת לפני השטח, והסילון עלול להופיע מהר מכדי שמישהו על כדור הארץ יספיק לכוון אליו את החללית. "ההחלטה תלויה בחללית, ואנחנו נצפה במה שקרה לפני שעה", הוא אומר. לדבריו, בלי אוטונומיה אמיתית משימה כזו "בלתי אפשרית לחלוטין".

הפיזיקה של חוסר משקל

גם מגזר החלל המסחרי נכנס לתחום. חברת Icarus Robotics מפתחת את Joy, מערכת רובוטית שמרחפת בחופשיות. Joy סיימה לאחרונה ניסויים בחוסר משקל בקנדה, לקראת פריסה מתוכננת בתחנת החלל, ואחת המשימות הראשונות שלה תהיה העברת תיקי מטען בין מודולים. החברה מתכננת להתחיל בהפעלה מרחוק ולהשתמש בנתונים שייאספו כדי לאמן את הרובוטים לעבוד לבד. "זה יתחיל כנראה באוטונומיה חלקית, כשתמיד יהיה פיקוח אנושי", אומר ג'יימי פאלמר, מייסד-שותף ו-CTO בחברה.

פאלמר מצביע על קושי יסודי: רובוט שאומן על כדור הארץ למד את הפיזיקה של כדור הארץ. "אם תיקח את מודל הרובוטיקה החדש ביותר של Gemini ותשים אותו בחוסר משקל, הוא פשוט ייכשל מיד", הוא אומר. על כדור הארץ חפץ שנדחף מהשולחן נופל. במסלול הוא ממשיך לנוע.

המשמעות

המכנה המשותף לכל הניסויים הוא שהאדם עדיין שותף בכל שלב: מתכנני JPL בדקו את המסלולים ש-Claude הציע, ו-Icarus מתחילה בשליטה מרחוק. ככל הנראה אין כאן מסירת שליטה למכונה אלא ניסוי זהיר ומדורג. עם זאת, העובדה שמודלים מסחריים כמו Claude נכנסים לתחום שבו כל טעות עולה ביוקר, ושבו צפיוּת נחשבה תמיד לערך עליון, יכולה להעיד על אמון גובר בכלים האלה. היא גם מבהירה את הפער שנותר: מודל שלמד את העולם על כדור הארץ לא בהכרח יסתדר מחוצה לו.