החשמל לא מספיק: עמק הסיליקון בוחן העברה של מרכזי נתונים ל-AI למסלול סביב כדור הארץ

תעשיית הבינה המלאכותית צורכת כמויות חשמל ומים שרשתות התשתית על הקרקע מתקשות לספק. לכן עמק הסיליקון בוחן עכשיו כיוון שעד לאחרונה נשמע כמו מדע בדיוני: להעביר מרכזי נתונים למסלול סביב כדור הארץ. לפי כתבה שפורסמה ב-ynet, כמה מיזמים וחברות תשתית כבר בוחנים את החלל כמקום הבא להקמת חוות שרתים.

למה דווקא החלל

ההיגיון מבוסס על פיזיקה פשוטה. מעל האטמוספרה, לוחות סולאריים יכולים לקלוט קרינת שמש רציפה 24 שעות ביממה. העוצמה שם גבוהה בעשרות אחוזים מזו שמגיעה לקרקע, ואין תלות במזג האוויר או בעונות השנה.

היתרון השני הוא קירור. בחוות שרתים על הקרקע הקירור הוא אחד האתגרים הגדולים: הוא צורך מיליארדי ליטרים של מים מתוקים ומעמיס על רשתות החשמל. בחלל אפשר לפזר את החום ישירות אל הקור העמוק בעזרת מערכות קירור ייעודיות.

הפער בין התאוריה להנדסה

לפי הכתבה, המציאות ההנדסית מסובכת בהרבה. המשגרים הרב-פעמיים של ספייס אקס ובלו אוריג'ין הורידו מאוד את העלות של שיגור קילוגרם לחלל. אבל מרכז נתונים מודרני כולל אלפי מעבדים גרפיים (GPU), שנאים ומערכות קירור, והוא כבד מאוד. לכן כל פרויקט כזה עדיין יקר במיוחד.

יש עוד שלושה מכשולים:

• קרינה: קרינה קוסמית חזקה עלולה לשבש את פעולת השבבים ולגרום לשגיאות זיכרון תכופות.
• תחזוקה: אין טכנאי שיכול להחליף רכיב שהתקלקל, ולכן גם תקלת חומרה פשוטה הופכת לבעיה.
• תקשורת: העברה של כמויות גדולות של מידע בין כדור הארץ ללוויינים, בלייזר או בגלי רדיו, היא צוואר בקבוק בגלל רוחב הפס והשיהוי (latency, זמן ההשהיה בתקשורת).

לא הניסיון הראשון

חברות טכנולוגיה כבר ניסו בעבר להציב שרתים במקומות קיצוניים. הדוגמה המוכרת היא פרויקט Natick של מיקרוסופט, שבו הוצבו שרתים אטומים מתחת לים. לפי ynet, הפרויקט הראה שאיטום כזה מפחית תקלות, אבל ההיקף המסחרי שלו נשאר מוגבל. היום חברות ה-AI כבר משקיעות ישירות באנרגיה גרעינית שתזין את חוות השרתים שלהן. מכיוון שהצריכה ממשיכה לעלות, הרעיון של מרכזי נתונים בחלל מושך עניין גובר מצד משקיעים.

מרוץ בין מעצמות

בארצות הברית, היוזמות בתחום נשענות על שיתופי פעולה בין נאס"א, חברות חלל פרטיות וספקיות הענן הגדולות. המטרה היא לשמור על יתרון טכנולוגי ולהוריד עומס מרשת החשמל הלאומית. בסין, לפי הכתבה, הדיון סביב חוות שרתים מחוץ לכדור הארץ משתלב בתוכנית החלל הלאומית. זה חלק ממאמץ רחב יותר להקים תשתית לוויינית עצמאית שתספק שירותי חישוב ו-AI לשימוש אזרחי וצבאי.

גם לישראל יש נקודת חיבור. המדינה מתמודדת עם צווארי בקבוק ברשת החשמל ועם קושי למצוא שטחים לחוות שרתים גדולות, ובמקביל יש לה תעשיית חלל ולוויינות שמתמחה במזעור ובמערכות אלקטרו-אופטיות. לפי הכתבה, מומחים בתעשייה המקומית מעריכים שישראל יכולה להשתלב בתחום בכמה דרכים: רכיבים לתקשורת אופטית מהירה, שבבים עמידים לקרינה ותוכנות לניהול עומסים בסביבות קיצון.

מה המשמעות

המקור לא מזכיר פרויקט מסחרי פעיל, לוח זמנים או נתוני עלות. לכן נראה שבשלב הזה מרכזי נתונים בחלל הם עדיין כיוון מחקרי ומיזמים מוקדמים, ולא תשתית שקיימת בפועל. עם זאת, העובדה שהרעיון נבחן ברצינות מראה עד כמה החשמל הפך למגבלה המרכזית על הצמיחה של ה-AI. כנראה שהשאלה החשובה בשנים הקרובות לא תהיה רק מי יבנה את המודל החזק ביותר, אלא גם מי יצליח לספק לו את האנרגיה.