תוכנה זדונית חדשה שולחת את המידע הגנוב לניתוח ב-AI ובונה תיק מודיעין על כל קורבן

חוקרי האבטחה של Cisco Talos זיהו זן חדש של תוכנת infostealer, כלומר תוכנה זדונית שגונבת פרטי גישה ומידע אישי. החידוש בה הוא שילוב של בינה מלאכותית: אחרי שהיא אוספת את המידע מהמחשב הנגוע, היא שולחת אותו למודלי שפה גדולים (LLM). המודלים בונים פרופיל מפורט של הקורבן ומסמנים מי מהקורבנות הם המטרות השוות ביותר. לפי הדיווח ב-WIRED, התוכנה מכנה את עצמה בקוד הפנימי "Volta-Autodoxer". לכן היא קיבלה את השם הזה.

קודם גונבים, אחר כך מנתחים

infostealers מוסתרים לרוב בתוכנות מזויפות. הם אוספים מהמחשב שמות משתמש, סיסמאות, אסימוני אימות, עוגיות (cookies) ופרטי כרטיסי אשראי. לפי WIRED, פרטי התחברות שנאספו בכלים כאלה עמדו מאחורי כמה מפרצות המידע הגדולות של השנים האחרונות. בין הדוגמאות: הפרצות שקשורות ל-Snowflake, שפגעו גם ב-AT&T וב-Ticketmaster, וגניבה של טרה-בייט של מידע מדיסני. בסך הכול נגנבו בכלים האלה מאות מיליוני פרטי גישה.

Volta אוספת סיסמאות ששמורות בדפדפן, אסימוני OAuth של מיקרוסופט, עוגיות, כרטיסי תשלום וצירופי שחזור (seed phrases) של ארנקי קריפטו. היא גם משתלטת על חיבורים פעילים ל-Discord, ל-Telegram, ל-Steam ול-Roblox. הרשימה הזו מרמזת, לפי הדיווח, שהתוכנה מכוונת למשתמשים צעירים עם חיים דיגיטליים עשירים. אחר כך היא מבצעת סריקה שנייה ועמוקה יותר בעזרת מה שמצאה: היא נכנסת ל-Gmail או לחשבון מרכזי אחר ושולפת קבלות והיסטוריית הזמנות משירותים כמו UberEats ו-DoorDash. מהמידע הזה אפשר ללמוד על מקום המגורים של הקורבן ועל ההרגלים שלו.

"Volta בשלה למדי כתוכנת גניבה. היא פורשת רשת רחבה", אמר ראיין פטרמן, חוקר אבטחה ב-Cisco Talos. לדבריו, התוכנה מרכזת את כל הממצאים ל"תיק" אחד ושולחת אותו למודלי AI, "ומבקשת מהמודל להתנהג כמו אנליסט מודיעין ולהפיק הערכה מובנית של הקורבן, מגובה במקורות".

מנגנון שמתכנן מראש עקיפה של סירובים

הפניות למודלים עוברות דרך OpenRouter, שירות שמנתב בקשות לכמה ספקי AI. ברירת המחדל היא Claude Opus 4.6 של אנתרופיק. אם המודל חוסם את הבקשה, התוכנה עוברת ל-Kimi K2, מודל open weight של החברה הסינית Moonshot AI, ואם גם הוא נכשל, ל-Gemini 2.5 Flash של גוגל.

היוצרים צירפו הנחיה (prompt) של 240 מילים. היא נפתחת במשפט "אתה אנליסט מודיעין פורנזי שמנסח הערכת מטרה מתוך צרור ראיות מובנה". ההנחיה מבקשת "תקציר מנהלים" על האדם, פירוט של מה שהוא עושה, "כמה הוא שווה" וסיכום של רמת אבטחת המידע (opsec) שלו. היא גם מורה למודל "לחבר נקודות" בין פרטים, למשל לבדוק אם סיסמת ה-Wi-Fi של הקורבן זהה לשם המשפחה שלו. "לך לעומק, לא לרוחב", נכתב בה.

לדברי פטרמן, ההנחיה "מנוסחת בקפידה כדי לא לרמוז על שום דבר זדוני באופן גלוי". עם זאת, היוצרים מניחים מראש שהמודל הראשון עלול לסרב, ולכן בנו שרשרת של מודלים מתירניים יותר. הוא הוסיף שהתוכנה עובדת גם בלי ה-AI. הניתוח הוא שכבה נוספת מעל יכולות הגניבה.

Talos זיהתה את Volta בעזרת CAIRN, מסגרת חדשה שפיתחה לזיהוי כלי פריצה שמשלבים יכולות AI. לדברי פטרמן, החברה לא בדקה אם התוכנה כבר הופעלה נגד קורבנות אמיתיים.

למה זה חשוב

גניבת פרטי גישה איננה דבר חדש. Volta משנה את מה שקורה אחרי הגניבה. עד עכשיו תוקפים היו צריכים למיין ידנית כמויות גדולות של מידע גנוב. כאן מודל שפה מסחרי עושה את העבודה: הוא מצליב קבלות וסיסמאות ומפיק תיק אישי על כל קורבן. המשמעות, ככל הנראה, היא שקל וזול יותר לזהות את הקורבנות המשתלמים ביותר ולתפור להם מתקפות המשך אישיות.

Volta איננה מקרה יחיד. חוקרי חברת המודיעין CrowdStrike סיפרו לאחרונה ל-WIRED שזיהו ארבע קבוצות פריצה שונות, שפועלות בסינית, בספרדית ובאנגלית, באינדונזית וברוסית. הקבוצות השתמשו בכלי AI כדי לפרוץ לעשרות מטרות ברחבי העולם, ובהן גופי ממשל וחברות בתחומי הבריאות, הקמעונאות והתיירות. המקרה של Volta מראה גם את גבולות מנגנוני ההגנה של חברות ה-AI: התוקפים לא מנסים לשבור אותם, אלא מנסחים את הבקשה בצורה תמימה ועוברים למודל אחר כשהם נחסמים.