מסמך ההנפקה של אנתרופיק: מי באמת ישלוט בחברה, ואילו סיכוני AI היא מפרטת למשקיעים

אנתרופיק, החברה שמפתחת את Claude, נוסדה ב-2021 כדי לוודא שהאנושות תוכל לשלוט בבינה מלאכותית ולהפיק ממנה תועלת לטווח ארוך. אבל בדרך להנפקה הראשונית (IPO) מתברר שקבוצה אחת כמעט לא תקבל שליטה: מי שיקנה את המניה בשוק הציבורי. ניתוח של TechCrunch למבנה הממשל שמתואר במסמכי ההנפקה מראה שלבעלי המניות הרגילות תהיה השפעה קטנה על רוב ההחלטות הגדולות בחברה, כולל על השאלה מי יישב בדירקטוריון.

ארבע שכבות של שליטה

השכבה הראשונה: חברה לתועלת הציבור. אנתרופיק רשומה כ-public benefit company, חברה למטרות רווח שמותר לה על פי חוק לשקול מטרה ציבורית לצד הרווח. המטרה שלה היא קידום בטיחות AI. המעמד הזה מגן על הדירקטוריון מתביעות של משקיעים כשהוא מקבל החלטות בטיחות שלא נובעות רק מערך המניה.

בראש הדירקטוריון עומדת היום נשיאת החברה, דניאלה אמודיי. לצידה יושבים אחיה, המנכ"ל דריו אמודיי, מייסד-שותף של נטפליקס ריד הייסטינגס, כריסטופר לידל, לשעבר סמנכ"ל הכספים של מיקרוסופט ושל ג'נרל מוטורס, מנכ"ל נוברטיס ואס נרסימהאן, ויסמין רזאווי, שותפה בקרן Spark Capital. מקום אחד בדירקטוריון פנוי.

השכבה השנייה: קרן הנאמנות. ה-Long-Term Benefit Trust (LTBT) הוא גוף עצמאי שתפקידו לשמור על החברה צמודה למשימה שלה. הקרן מחזיקה בסוג מניות מיוחד שמאפשר לה למנות ולהדיח רוב מחברי הדירקטוריון, שמכונים דירקטורים מסוג Class T. בראשה עומד ניל שאה, מומחה לבריאות עולמית שהיה מנהל בכיר בארגון GiveWell, שמדרג ארגוני צדקה. חברים בה גם יו"ר הפדרל ריזרב לשעבר בן ברננקי, מומחה הביטחון הלאומי ריצ'רד פונטיין והפיזיקאי כריסטופר סטאבס מהרווארד. גם בקרן יש מקום אחד פנוי, והחברים הקיימים יבחרו בעצמם מי ימלא אותו.

השכבה השלישית: המייסדים. שבעת מייסדי אנתרופיק מחזיקים יחד בסוג מניות נוסף. כשרובם מסכימים, יש להם 50.1% מכוח ההצבעה של בעלי המניות, והם יכולים למנות שלושה דירקטורים. רק אם אין ביניהם רוב, הקולות שלהם מתחלקים לפי האופן שבו הצביעו בעלי המניות הרגילות.

השכבה הרביעית: העובדים. לדירקטוריון יש בלם על הקרן. כשהקרן ממנה דירקטור "מסוים" (Specified) מתוך ארבעת הדירקטורים שלה, או מדיחה אותו בלי עילה, ועדת המינויים של הדירקטוריון יכולה לסרב לאשר את המהלך ולהעביר את ההכרעה להצבעה של עובדי החברה.

הצל של OpenAI

ב-TechCrunch מזכירים מקרה שבו מבנה דומה כמעט קרס: הדחתו הקצרה של סם אלטמן מ-OpenAI. הדירקטוריון שם פיטר אותו בטענה שלא היה גלוי מספיק מולו, ונאלץ להחזיר אותו לתפקיד אחרי שהעובדים התייצבו לצידו. לפי TechCrunch, המבנה של אנתרופיק נראה כמו ניסיון להפוך את כוח העובדים הזה לחלק רשמי מהמנגנון. בנוסף, אם תהיה מחלוקת בין המייסדים, לבעלי המניות הרגילות עשויה להיות יותר השפעה מהצפוי.

ההסדר לא נקבע לתמיד. עשר שנים אחרי ההנפקה המייסדים יוכלו לוותר על השליטה, והיא תסתיים מעצמה אם יישארו פחות משלושה מהם. הקרן תמשיך לפעול עד ש-85% מבעלי המניות הרגילות יצביעו לפרק אותה, או עד שתחליט לפרוש באישור הדירקטוריון.

שבעה תרחישי אימה בפרק הסיכונים

לצד מבנה הממשל, מסמך ההנפקה כולל פרק "גורמי סיכון" של 93 עמודים. Ars Technica שלפה ממנו שבעה תרחישים קשים שקשורים ל-AI. לפי הדיווח, החברה מזהירה את המשקיעים שהמערכות שלה עלולות לסחוט אנשים, לפתח תודעה (sentience) ואף להביא לסוף האנושות.

למה זה חשוב

חברות כמו מטא כבר נתנו למייסדים שליטה בלי שיחזיקו ברוב המניות. אצל אנתרופיק המנגנון רחב יותר: הוא מחלק את השליטה בין המייסדים, גוף חיצוני של מומחים והעובדים. ככל הנראה המטרה היא לוודא ששיקולי בטיחות יוכלו לגבור על לחץ של שוק ההון. המשמעות למשקיעים היא שהם קונים חלק ברווחים, אבל כמעט שלא ישפיעו על ההחלטות. גם האזהרות בפרק הסיכונים משתלבות בתמונה הזו. בדרך כלל חובת הגילוי מחייבת חברה לפרט סיכונים עסקיים, אבל כאן החברה מציגה גם סיכונים קיומיים שעליהם היא בנתה את הזהות שלה.