מי ישלוט בתשתיות ה-AI של ישראל? התוכנית השאפתנית והשאלה שנשארה פתוחה

מדינת ישראל משרטטת לראשונה את קווי המתאר של אסטרטגיית הבינה המלאכותית הלאומית שלה. בכנס שבוע הסייבר והבינה המלאכותית באוניברסיטת תל אביב הציג ראש המטה הלאומי לבינה מלאכותית במשרד ראש הממשלה, תא"ל (מיל') ארז אסקל, תוכנית להקמת תשתיות AI עצמאיות. מטרת התוכנית היא למנוע מצב שבו תשתיות החיים של אזרחי ישראל יהיו תלויות ברצון הטוב של תאגידי ענק מעבר לים.

חמש עד שבע שנים

המסר המרכזי שעלה בכנס הוא שבתוך חמש עד שבע שנים צפויים משק האנרגיה, אספקת המים ומערך הבריאות להישען באופן מוחלט על מודלים של בינה מלאכותית. לדברי אסקל, אם המערכות האלה יופקדו בידי מודלים מסחריים של חברות זרות, המדינה תוותר בפועל על השליטה בגורלה. הסיבה לכך היא שהאינטרסים העסקיים והערכיים של תאגידים בעמק הסיליקון אינם חופפים בהכרח את צורכי הביטחון והקיום של ישראל.

המספרים שמאחורי החזון

לפי הדיווח, התוכנית דורשת להקצות כשני גיגה-ואט של הספק חשמל למרכזי נתונים, למפעלי שבבים ולמערכי מחשוב. כל יכולת הייצור של משק החשמל הישראלי עומדת כיום על קצת יותר מעשרים גיגה-ואט. המשמעות היא שכעשרה אחוזים מתפוקת החשמל הארצית יוקצו לשרתים בלבד, וזאת במדינה שכבר מתקשה לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת וביציבות הרשת.

בתחום כוח המחשוב היעד הוא להפעיל בישראל 300 אלף מעבדים גרפיים (GPU) מתקדמים. שליש מהם יוקצה לממשלה, למערכת הביטחון, לאקדמיה ולסטארטאפים, והשאר ישמשו את התעשייה ואת מרכזי הנתונים המסחריים. לשם השוואה, ענקיות אמריקאיות כמו מטא ומיקרוסופט מחזיקות כל אחת במערכים של מאות אלפי שבבים דומים של אנבידיה, לעתים לצורך אימון מודלים בודדים. מחירו של שבב בודד כזה יכול להגיע לעשרות אלפי דולרים, ולזה מצטרפת עלות המארז שבו הוא פועל. בנוסף, השבבים צריכים להתחלף בכל דור חדש.

מודל בסיס ישראלי

אסקל ציין שישראל צריכה לפתח מודל בסיס (foundation model, מודל השפה הכללי שעליו נבנים מוצרים ושירותים) מתקדם משלה, אולי בשיתוף מדינות שמתמודדות עם אתגרים דומים. לדבריו, מודלים בקוד פתוח (open source) לא נותנים מענה מלא ולא מבטיחים ודאות לטווח ארוך. המהלך מזכיר את האסטרטגיה של צרפת, שטיפחה את Mistral כחלופה אירופית ריבונית, ואת איחוד האמירויות, שהשקיעה בסדרת מודלי Falcon הלאומית. ישראל כבר צברה ניסיון עם מחשב העל "ישראל-1" של אנבידיה, אבל כעת המדינה מבקשת בעלות ושליטה ישירה על התשתית. במקביל היא מקדמת מכרז להקמת מחשב קוונטי לאומי.

התוכנית מבקשת גם לתרגם את היתרון הישראלי בסייבר ובביטחון לתחום ה-AI הפיזי, כלומר לחבר בין תוכנה לבין מערכות בעולם הממשי. לשם כך הוקם המכון הלאומי לבינה מלאכותית מוכוונת השפעה, שיתמקד בבריאות, בחינוך ובתחבורה. לצדו פועלות תוכניות הכשרה והסבה מקצועית ויוזמה של בית הנשיא לדיון בהשלכות האתיות והחברתיות של התחום. פרופ' יצחק (איציק) בן ישראל, יו"ר המרכז למחקר סייבר באוניברסיטת תל אביב, אמר בכנס שעם כניסתם של סוכנים אוטונומיים הגבולות בין הגנת סייבר לבינה מלאכותית היטשטשו לחלוטין. לדבריו, עצמאות טכנולוגית היא כבר לא שאלה של יוקרה כלכלית אלא תנאי בסיסי לביטחון לאומי.

ומי ישלם?

לתוכנית אין עדיין מענה ברור למקורות המימון. כפי שמציין הדיווח, תשתיות האנרגיה בישראל אינן מספיקות כיום אפילו לצרכים השוטפים. התקציב נמצא תחת איום בגלל עלויות של שלוש שנות מלחמה, ועדיין לא ברור מי יאייש את התפקידים הרלוונטיים במשרדי הממשלה החדשה. בארה"ב, לשם השוואה, הממשל מוביל יחד עם המגזר הפרטי השקעות של מאות מיליארדי דולרים, וסין מזרימה תקציבי עתק ממשלתיים לפיתוח שבבים עצמאיים.

ככל הנראה, השאלה המרכזית בשנים הקרובות לא תהיה אם ישראל זקוקה לתשתית AI ריבונית, אלא כמה ממנה היא תוכל להרשות לעצמה. הרווח של התוכנית הוא שהשאלה עלתה לראש סדר העדיפויות, והבכירים מודעים לאתגרים. אבל כל עוד אין תקציב, הקצאת חשמל ולוח זמנים, מדובר בינתיים בעיקר בחזון.