מאמר דעה יוקרתי בכתב העת JAMA טוען שברוב משימות ההיגיון הרפואי, מערכות AI עצמאיות כבר משיגות תוצאות טובות יותר מרופאים - ואף מזוגות רופא-AI. הכותבים מזהירים רגולטורים מלעגן בחוק דרישה למעורבות אנושית מוחלטת, שעלולה לבצר בעתיד סוג טיפול נחות.
מאמר דעה שפורסם בכתב העת הרפואי JAMA מציב אתגר חזיתי לתפיסה הרווחת לפיה AI ברפואה חייב תמיד לפעול תחת פיקוח של רופא אנושי. לפי הדיווח באתר The Decoder, הכותבים טוענים שברוב המחקרים שנערכו מאז 2024, מערכות AI פועלות בכוחות עצמן משיגות תוצאות שוות או טובות יותר מרופאים בחמש משימות ליבה: לקיחת אנמנזה, אבחון, בחירת בדיקות, טיפול לפי קווים מנחים וניהול מחלות כרוניות.
למאמר יש מחברים בעלי משקל. הכותב הראשי, איזקיאל עמנואל, הוא ביו-אתיקאי מאוניברסיטת פנסילבניה ומי שהיה מהאדריכלים של רפורמת הבריאות של אובמה בארה"ב. שותפו למאמר, ניל חוסלה, הוא מנכ"ל חברת הטלרפואה מבוססת ה-AI, Curai Health, ואביו, וינוד חוסלה, הוא משקיע הן ב-OpenAI והן ב-Curai Health עצמה - עובדה שמעניקה למאמר גם ממד של אינטרס כלכלי ישיר.
העמדה מתנגשת עם קו רשמי שנוקטים גופי רופאים כמו האיגוד הרפואי האמריקאי (AMA) והמכללה האמריקאית לרופאים פנימיים, הגורסים כי AI צריך לתמוך ברופא ולא להחליף אותו. פרופסור רוברט וכטר, בספרו, הרחיק לכת וכינה טיפול המבוסס על AI בלבד "מחלקת התיירים" של הרפואה.
הכותבים מצטטים מספר מחקרים לתמיכה בטענתם. מערכת השיחה של גוגל, AMIE, קיבלה ציונים גבוהים מרופאי משפחה כמעט בכל קטגוריה בשיחות מטופלים מדומות. ב-377 מקרים מורכבים, מודל ChatGPT o3 זיהה את האבחנה הנכונה במקום הראשון ב-60% מהמקרים, לעומת 15.9% בלבד אצל 20 רופאים פנימיים. מערכת אבחון של מיקרוסופט הגיעה לאבחנה הנכונה במגבלת תקציב בתדירות גבוהה פי ארבעה בקירוב מרופאים, ובעלות נמוכה יותר. מחקרים שהראו תוצאה הפוכה מתוארים במאמר כמיושנים או בעלי מתודולוגיה חלשה, למשל משום שלא כללו את המודלים המתקדמים ביותר.
הטענה המרכזית, לדברי הכותבים, נוגעת דווקא לעתיד: המודלים משתפרים במהירות, בעוד שרופאים מאבדים מיומנויות דרך שימוש עצמו ב-AI, כפי שרמז מחקר שפורסם ב-Lancet בנושא קולונוסקופיות. מטא-אנליזה של 106 ניסויים, כך נטען במאמר, מראה שכאשר האדם טוב יותר מהמערכת - השילוב ביניהם מועיל; אך כאשר ה-AI טוב יותר, התערבות הרופא דווקא פוגעת בתוצאה. במחקר שהתבסס על מקרי מטופלים אמיתיים, GPT-4 לבדו קיבל ציון 92% בהיגיון אבחנתי, לעומת 76% בלבד לרופאים שהשתמשו באותו מודל. הכותבים ממחישים את הרעיון באמצעות היסטוריית השחמט: לאחר שדיפ בלו ניצח את קספרוב ב-1997, צוותי אדם-מכונה שלטו בתחום שנים, עד שה-AI החל לנצח גם את הצוותים המשולבים, החל מ-2017.
המסר המרכזי מופנה לכותבי הרגולציה: קיבוע כללים המחייבים מילה אחרונה של רופא אנושי עלול לבצר צורת טיפול שתפגר בקרוב אחרי הטכנולוגיה. הכותבים מעריכים שעד 2030 מערכות AI עצמאיות תהיינה מוכנות לחלק, אולי אף לחלק ניכר, מתהליכי העבודה - בתחומים קוגניטיביים בלבד. לטענתם, יש לחשוב מחדש כבר עכשיו על סוגיות אחריות משפטית, מבנה תשלום, רגולציה והכשרת רופאים.
עם זאת, המאמר עצמו מודה במגבלות משמעותיות: כמעט כל הראיות מגיעות מסימולציות של משימות בודדות, ולא מטיפול אמיתי בשטח, ומעבר המידע בין אדם למודל נחשב לנקודת תורפה. הליכים פיזיים כמו ניתוחים, לידות וקולונוסקופיות יישארו בידי בני אדם בעתיד הנראה לעין, שכן יכולות הרובוטיקה עדיין אינן מספיקות. בנוסף, מערכות עצמאיות עלולות להיכשל באופנים שרופאים אינם נכשלים בהם - הזיות, תקלות אינטרנט או מתקפות סייבר. סיכונים אלה, מודים הכותבים עצמם, צריכים להישקל מול רמת הדיוק הגבוהה יותר.
המשמעות המרכזית של הפרסום היא ככל הנראה לא הכרעה סופית בשאלת מקומו של הרופא, אלא הצבת אזהרה מוקדמת: אם הרגולציה תעגן כיום עקרון של "רופא בלולאה" כדרישת חובה, היא עלולה למצוא את עצמה בעוד שנים מספר מגינה על תקן טיפול שכבר אינו האיכותי ביותר האפשרי.