רעש של מטוסים חושף את מיקומך: טכניקת OSINT חדשה משלבת סאונד ו-ADS-B

חוקר OSINT (מודיעין ממקורות גלויים) שמופיע בשם Colsto פרסם סרטון ביוטיוב, ובו הוא מדגים איך אפשר לאתר את המיקום המדויק שבו צולם וידאו בעזרת רעש מטוסים כמעט בלתי נשמע ברקע ההקלטה. בסרטון, שכותרתו "I discovered a sound that leaks your exact location (and it's everywhere)", הוא מזהה את עקומת דופלר של כל מטוס שנשמע בפס הקול, ומצליב אותה עם נתוני ADS-B כדי למצוא איפה בדיוק עמדה המצלמה.

המפתח והבלוגר סיימון וויליסון קישר לסרטון בבלוג שלו ב-3 בנובמבר 2026 וכינה אותו "Genius piece of OSINT".

איך זה עובד

השיטה מחברת שני מרכיבים מוכרים. הראשון הוא אפקט דופלר, אותה תופעה שבגללה צפירה של אמבולנס נשמעת גבוהה יותר כשהיא מתקרבת ונמוכה יותר כשהיא מתרחקת. גם רעש של מטוס שעובר מעל הראש משנה את גובה הצליל שלו לאורך הזמן, וצורת השינוי, "עקומת דופלר", תלויה במהירות המטוס ובמרחק שלו מהמיקרופון.

המרכיב השני הוא ADS-B, מערכת שבה מטוסים משדרים באופן קבוע את מיקומם, גובהם ומהירותם. הנתונים האלה נקלטים בידי רשת רחבה של מקלטים ומוצגים באתרי מעקב טיסות שפתוחים לכל אחד. לכן לכל מטוס שחלף מעל נקודה כלשהי יש בדרך כלל עקבות דיגיטליים מתועדים.

לפי התיאור של וויליסון, Colsto מחלץ מהפס הקולי את עקומות הדופלר של המטוסים ומשווה אותן לנתוני ה-ADS-B. ההשוואה מתבססת על שלושה פרמטרים: מהירות המטוסים, המרחק שלהם מהמיקרופון, והמרווחים בזמן בין טיסות שונות. כשכמה מטוסים נשמעים ברצף, הצירוף של כל הנתונים האלה מצמצם את מספר המקומות האפשריים, ובסופו של דבר מוביל למיקום מדויק.

למה זה חשוב

איתור מיקום של תמונות וסרטונים הוא תחום ותיק ב-OSINT. חוקרים ועיתונאים משתמשים בו כדי לאמת תיעוד מאזורי מלחמה או לחשוף מקורות של תוכן ויראלי. בדרך כלל העבודה מתבססת על רמזים חזותיים כמו מבנים, שלטים, צל או נוף. הטכניקה של Colsto מראה שגם האודיו יכול לשמש ראיה, ואפילו כשהרמז חלש מכדי שהאוזן תבחין בו.

לפי כותרת הסרטון, הרעש הזה נמצא "בכל מקום", ואכן תנועה אווירית נשמעת באזורים רבים. ככל הנראה המשמעות היא שגם מי שמקפיד להסתיר כל פרט מזהה בתמונה, למשל לטשטש חלונות או לצלם מול קיר ריק, עלול לחשוף את מיקומו דרך הסאונד. הסרת מטא-דאטה כמו קואורדינטות GPS מקובץ הווידאו לא תעזור במקרה כזה, כי המידע טמון בהקלטה עצמה.

מצד אחד, מדובר בכלי שיכול לעזור לחוקרים ולעיתונאים לאמת תוכן ולחשוף זיופים. מצד שני, אותה שיטה בדיוק עלולה לשמש לאיתור אנשים שלא רוצים שיימצאו, כמו פעילים, עדים או מי שמסתתר מפני מטרידים. זו לא הפעם הראשונה שמתברר ששילוב של נתונים פומביים, שכל אחד מהם נראה תמים בפני עצמו, מייצר מידע רגיש. אבל ייתכן שזו אחת הדוגמאות הפחות צפויות.

לקורא הממוצע, הלקח המעשי הוא ככל הנראה פשוט: לפני שמפרסמים סרטון ממקום שרוצים לשמור בסוד, כדאי לזכור שגם הפס הקולי מספר משהו. הסרה או החלפה של האודיו עשויה להיות צעד פרטיות שימושי, בדיוק כמו טשטוש פרטים בתמונה.