סוללות של רכבים חשמליים ישנים עשויות לספק חשמל לחוות שרתים של AI

תעשיית הבינה המלאכותית צורכת כמויות גדולות מאוד של חשמל. ייתכן שחלק מהפתרון יגיע ממקום לא צפוי: סוללות של מכוניות חשמליות שיצאו משימוש. כך עולה מכתבה שפורסמה ב-ynet. לפי הכתבה, סוללות שכבר אינן מתאימות לנסיעה מקבלות שימוש חדש ומספקות אנרגיה לבתים, למפעלים ולחוות שרתים.

למה סוללה "גמורה" עדיין שווה הרבה

סוללות ליתיום-יון ברכבים חשמליים הן גדולות, ולרוב הקיבולת שלהן היא בין 40 ל-100 קוט"ש. עם הזמן הן מאבדות חלק ניכר מהקיבולת. כשהן יורדות ל-70% עד 80% מהקיבולת המקורית, הרכב כבר לא יכול לנסוע רחוק בלי לעצור לטעינות תכופות.

כשהסוללה משמשת לאגירת אנרגיה במקום קבוע, המשקל והנפח שלה הרבה פחות חשובים. לפי הכתבה, סוללה כזו יכולה לספק את צריכת החשמל של בית ממוצע. אם מחברים אותה לבניין, ובמיוחד לבית שכבר יש בו פאנלים סולאריים, היא יכולה לספק חשמל בזמן הפסקות, להוריד את העומס מהרשת ולחסוך בהוצאות על אנרגיה. אנדרו אוסטין, יוצר תוכן ביוטיוב, צילם את עצמו מחבר סוללה ישנה של ניסאן למערכת הסולארית בבית הוריו בבריטניה. החשמל הספיק לצורכי ההורים, ואף נשאר מעט עודף שאפשר היה למכור.

עם זאת, מומחי סוללות לא ממליצים לעשות זאת באופן גורף, כי ההתקנה דורשת ידע מקצועי. צריך עמדת טעינה דו-כיוונית ומערכת חכמה לניהול אנרגיה. הממיר בעמדת הטעינה הופך את הזרם הישר (DC) של הסוללה לזרם החילופין (AC) שבו משתמשים בבית.

אירופה הקדימה את אמריקה

לפי מגזין "אטלנטיק", שהכתבה מצטטת, באירופה כבר נעשה שימוש בעשור האחרון בסוללות רבות של רכבים חשמליים כדי לספק אנרגיה לבתים, לעסקים ולמפעלים. באיחוד האירופי יש חוקים שמחייבים את יצרניות הרכב לטפל בסוללות הישנות שלהן, וזה מעודד אותן למצוא לסוללות שימוש חוזר. לפני תשע שנים התחילה חברת אנרגיה ירוקה בבריטניה להתקין סוללות משומשות של רנו בבתים עם פאנלים סולאריים. שנתיים אחר כך צייד מפעל של אאודי בגרמניה את המלגזות שלו בסוללות כאלה. באצטדיון כדורגל באמסטרדם יש מערכת גיבוי חשמל שמבוססת על סוללות משומשות של ניסאן.

בארה"ב נוהגים בדרך כלל למחזר סוללות כאלה או להטמין אותן במטמנות מיוחדות. לאחרונה העבירו קולורדו וניו ג'רזי חוקים דומים לאלה של האיחוד האירופי. הבלאי של סוללת רכב חשמלי נמשך בין 15 ל-20 שנה, ולכן באמצע שנות ה-30 יהיו בארה"ב לבדה מיליוני סוללות שעברו את שיא הביצועים שלהן ואפשר יהיה להשתמש בהן שוב.

מרכזי הנתונים נכנסים לתמונה

בארה"ב קמו כמה סטארטאפים שמוכרים סוללות ישנות כמקור לחשמל גיבוי, ביניהם מומנט ורדווד, שהיא המובילה בתחום. בינתיים רוב הלקוחות הם בתי חולים ושדות תעופה. למשל, בנמל התעופה הבינלאומי של ונקובר פועלת מערכת כזו מאז 2024. בחודש שעבר הודיעה רדווד שהיא עובדת על פריסה של סוללות משומשות של יצרנית הרכבים החשמליים ריביאן.

עבור תעשיית ה-AI, היתרון העיקרי הוא מהירות. לפעמים לוקח 3 עד 7 שנים לחבר מרכז נתונים גדול לרשת החשמל הציבורית. מערכות אגירה שמבוססות על סוללות רכב מאפשרות להקים חוות שרתים בתוך חודשים ספורים. בנבאדה הקימה רדווד רשת חשמל עצמאית ("מיקרו-גריד") שמבוססת על אנרגיה סולארית ועל סוללות משומשות של רכבים חשמליים. היא כבר מפעילה שם ארבעה מרכזי נתונים ומתכננת להרחיב את הפעילות ל-20 נוספים. לפי התחזית של החברה, עד 2030 סוללות של רכבים חשמליים שיצאו משירות יספקו מחצית משוק אגירת האנרגיה. כדאי לזכור שזו תחזית של חברה שפועלת בתחום ויש לה אינטרס בו.

גם באירופה התחום מתרחב. וולוו ורנו חברו לחברות אנרגיה כדי לספק מערכות אגירה מסוללות משומשות למרכזי נתונים ולפארקים טכנולוגיים בבריטניה, בשוודיה ובצרפת. חטיבת האנרגיה של מרצדס-בנץ פיתחה תחנות אגירה מרכזיות שמבוססות על סוללות משומשות מרכבי Smart ו-EQ. לפי הכתבה, סין היא החלוצה העולמית ברגולציה שמחייבת שימוש חוזר בסוללות.

המשמעות

ככל הנראה, הכוח שמניע את המגמה הוא שילוב של שני לחצים: הביקוש של חוות השרתים לחשמל, וזמני ההמתנה הארוכים לחיבור לרשת. סוללות חדשות יקרות מאוד לייצור, ולכן שימוש בסוללות קיימות הגיוני מבחינה כלכלית. מצד שני, הצורך בציוד ייעודי ובידע מקצועי, יחד עם רגולציה שעדיין לא אחידה בין מדינות, מרמזים שהמעבר לשימוש נרחב לא יקרה ביום אחד.