עימות פומבי פרץ ב-X בין מנכ"ל אנתרופיק דריו אמודיי לבין משקיעים וחוקרים בכירים בתעשיית ה-AI, סביב השאלה אם רגולציה על בינה מלאכותית משרתת את הציבור או רק את החברות הגדולות. אמודיי טוען שריכוז כוח הוא תכונה מבנית של הטכנולוגיה, גם אם המודלים יהיו פתוחים.
ויכוח חריף התפתח לאחרונה ברשת X סביב שאלת הריכוזיות של תעשיית הבינה המלאכותית, כאשר מנכ"ל אנתרופיק דריו אמודיי מצא עצמו מותקף על ידי כמה מהדמויות הבולטות בתעשייה — המשקיע גאווין בייקר, היועץ הממשלתי לשעבר דיוויד סאקס, וחוקר ה-AI הבכיר לשעבר של מטא, יאן לקון. הדיון, שדווח על ידי The Decoder, החל מטענה של בייקר בפודקאסט All-In, לפיה אמודיי אמר בפורומים פנימיים שאנתרופיק עשויה יום אחד להיות החברה הפרטית היחידה שנותרה בעולם, לצד ממשלות בלבד. חוקר באנתרופיק, שולטו דאגלס, הכחיש את הדברים ותיאר אותם כ"שקריים לחלוטין", בטענה שריכוז כלכלי הוא בדיוק מה שהחברה חוששת ממנו, בשוק שהוא לדבריו התחרותי ביותר בעולם.
בייקר חידד את מוקד המחלוקת: אם בינה מלאכותית מסוכנת פוטנציאלית, קיימות שתי גישות אפשריות — לרכז אותה בידי מעט חברות וממשלות, או להפיץ אותה רחוק ככל האפשר. לדבריו, ההימור על כך שכוח מוחלט ינוהל באופן שפיר לא הוכיח את עצמו לאורך ההיסטוריה. לקון, בתורו, השווה את ה-AI לדפוס ולאינטרנט, וטען שחברות זקוקות למגוון רחב של מערכות בינה מלאכותית עם ערכים שונים, בדיוק כפי שהן זקוקות לתקשורת מגוונת.
אמודיי, שהגיב לשרשור במה שתואר כפוסט הרביעי בלבד שלו ברשת ב-2026, דחה את החלוקה כ"בחירה כוזבת". לדבריו ההנחה הרווחת בעמק הסיליקון היא שכל רגולציה שווה ל"שבי רגולטורי" — כלומר תעשייה שכותבת לעצמה חוקים לטובתה — אך זו הנחה פשטנית מדי. כראיה הוא הצביע על חוק SB53 בקליפורניה, המעניק פטור מלא לחברות מתחת לסף הכנסות או עלות אימון מסוים. לגבי מודלים פתוחים, שמשקלותיהם זמינים לציבור, טען אמודיי כי הם פותרים את הבעיה רק חלקית: הם פשוט מעבירים את הריכוזיות למי שמחזיק בכוח חישוב ובשבבים הרבים ביותר — כלומר שוב אל המעבדות הגדולות. לדבריו, בינה מלאכותית נוטה למרכוזיות מעצם המבנה שלה, בעיקר בשל "חוקי הסקייל", ולא בגלל רגולציה.
סאקס, ששימש עד לאחרונה כיועץ הבית הלבן לענייני AI, השיב בתשעה חלקים. לטענתו, אמודיי לא באמת הכחיש את דיווחו של בייקר, למרות שיכול היה לעשות זאת בקלות. סאקס הפנה להגדרתו של הכלכלן חתן פרס נובל ג'ורג' סטיגלר לשבי רגולטורי, וטען שאנתרופיק מבינה את המנגנון הזה היטב — ואף גייסה לשורותיה פקידים לשעבר ממנהל ביידן. הוא לעג להצעתו של אמודיי להקים סוכנות פדרלית שתבחן מודלים מתקדמים לפני שחרורם, וטען שתהליך כזה ייצור עיכובים משמעותיים ויחליש את ארה"ב מול סין. בייקר סיכם כי הוויכוח כבר הוכרע בפועל: כמעט כל החברות הגדולות, למעט אנתרופיק, חתמו על מכתבו של ג'נסן הואנג בעד מודלים פתוחים.
העימות משקף שסע עמוק בתעשייה סביב עתיד הרגולציה על AI: האם היא תגן על הציבור מפני ריכוז כוח, או תשמש דווקא ככלי בידי החברות המובילות לבצר את מעמדן. ככל הנראה, הדיון הזה רק יתחדד ככל שממשלות בעולם — כולל בארה"ב ובאירופה — ידונו בחקיקה שתעצב מי ישלוט בטכנולוגיה המשפיעה ביותר של העשור הקרוב.