מנהל באנתרופיק: "ראיון הקוד הקלאסי לא יחזור" – ומה הוא מחפש במקומו

פליקס ריסברג (Felix Rieseberg), מנהל פיתוח (engineering manager) באנתרופיק, החליט לוותר על ראיון הקוד הקלאסי. כך דיווח האתר The Decoder. ריסברג הוביל באנתרופיק את הפיתוח של Claude.ai ושל Claude Code Desktop. לדבריו, אין עוד טעם לתת למועמדים משימות תכנות קטנות, כי Claude פותר אותן טוב יותר מהם. בעיניו, לבחון היום מועמד באתגר React קטן הגיוני בערך כמו לבחון אותו ב-Assembly.

חשוב לדייק: זו עמדה של מנהל אחד, שהוצגה בפוסט שכתב. היא לא מבוססת על מחקר, ואין במקור אינדיקציה שזו מדיניות הגיוס הרשמית של אנתרופיק. ריסברג מספר שבצוותים שלו ציונים טובים במבחנים כבר לא מנבאים מי יהפוך למפתח מצטיין, ושהוא רואה מהנדסים חדשים יחסית עוקפים עמיתים ותיקים מהם. "רעב מנצח ותק", הוא מסכם.

מי הוא בעצם "ג'וניור"

ריסברג פונה למפתחים "ג'וניורים", אבל מגדיר את המונח מחדש. הוא לא מתכוון דווקא למי שרק התחיל את דרכו, אלא לכל מהנדס שאין לו מעמד חברתי, כוח או רשת קשרים בתוך החברה.

לטענתו, לעובדים החדשים יש יתרון מובנה: הם מבחינים בבעיות שהוותיקים כבר קיבלו מזמן כמובנות מאליהן. הוא נשען על חוקר הארגונים ג'יימס מרץ', שכתב ב-1991 שארגונים תלויים בזרם קבוע של עובדים חדשים "תמימים ולא מיודעים". הוא גם מזכיר את פטריק קוליסון, מייסד Stripe, שקרא לעובדים חדשים להצביע על כל דבר שנראה להם מוזר.

הדוגמה האישית שלו היא מתקופתו ב-Notion. התבקש לתכנן שם ארכיטקטורה לעבודה במצב offline, משימה שבחברה נחשבה לבלתי אפשרית. מודל הנתונים היה מורכב מדי, והמנכ"ל איוון ז'או, כך סברו, לעולם לא יסכים לפתרון היחיד שיכול היה לעבוד. המכשול הטכני היה אמיתי. ההתנגדות של המייסד לא הייתה: איש פשוט לא שאל אותו.

כשהביצוע זול, ההיררכיה נחלשת

לפי ריסברג, הבעיה המרכזית של עובדים חדשים היא שאף אחד לא מקשיב להם. כל עוד ביצוע היה יקר, ארגונים נבנו כך שמעט מקבלי החלטות יכלו לאשר רעיונות או לחסום אותם. הוא טוען ש-AI משנה את המשוואה, כי הביצוע כבר לא יקר.

העצה שלו נשענת על ציטוט מ-2011 של פטריק מקנזי: מהנדסים מגויסים כדי ליצור ערך עסקי, לא כדי לתכנת. לכן הוא ממליץ להבין מה החברה באמת מנסה להשיג, ולהתחיל מהיעדים של המנהל של המנהל שלך. משם, לבחור רעיון שאפתני אחד שיקדם את היעדים האלה ולבנות לו אב-טיפוס עובד בסוף שבוע, בלי לעבור את הסבב הרגיל של מסמכי אפיון, אישורים ושכנוע מעצבים ומנהלי מוצר. לדבריו, אב-טיפוס שמנסה לכלול במכה אחת שפת תכנות חדשה, backend ואפליקציות מובייל ייכשל.

כהוכחה הוא מביא שני מהנדסים שהיו אז חדשים יחסית באנתרופיק, אנתוני מוריס ואליס ז'או. השניים בנו בסוף שבוע את הממשק הגרפי של Claude Code, והגרסה הציבורית הראשונה יצאה כשמונה ימים אחר כך. היום ריסברג מחפש בבקשות עבודה אבי-טיפוס קטנים שמראים טעם, אמפתיה וחשיבה עקרונית.

למה זה חשוב

The Decoder מצביע על שני צדדים לעמדה. מצד אחד, אפשר לקרוא אותה כמסר מעצים: AI משמש כמשווה, שמאפשר לעובדים חדשים לעקוף שומרי סף שכבר לא רואים את הבעיות של הארגון שלהם. מצד שני, היא מזיזה את רף הכניסה למשרות התחלתיות מחריצות ומקצועיות טכנית אל חשיבה יזמית, חוש מוצר וטעם. את הכישורים האלה רוב האוניברסיטאות כמעט לא מלמדות, וחברות ציפו להם בדרך כלל ממנהלי מוצר מנוסים או ממייסדים. גם המהנדסים שריסברג מציג כמודל בנו אבי-טיפוס בסופי שבוע בלי שהתבקשו.

לקורא הישראלי, ובמיוחד למי שמחפש עבודה ראשונה בהייטק, המשמעות ככל הנראה היא שתיק עבודות ומוצרים קטנים שבנית בעצמך עשויים לשקול יותר מתרגול אינטנסיבי של שאלות ראיון. עם זאת, מדובר בגישה של מנהל אחד בחברה אחת, ועדיין לא ברור אם היא תתפשט לשאר התעשייה.