ארה"ב איבדה יותר מ-200 אלף משרות במדיה, בקולנוע ובאמנויות. כמה מזה בגלל AI?

בארבע השנים האחרונות איבדה ארה"ב יותר מ-200 אלף משרות בתעשיות ה"יצירתיות": מדיה, קולנוע, הוצאה לאור ואמנויות. כ-50 אלף מהן נעלמו בשנה האחרונה בלבד. כך עולה מניתוח שפרסם הכלכלן ג'וזף פוליטנו בניוזלטר Apricitas ב-27 בספטמבר. לפי פוליטנו, זו אחת התקופות הקשות ביותר לתעסוקה במדיה בהיסטוריה המודרנית של ארה"ב. ירידה בעוצמה ובמשך דומים נרשמה רק במיתונים של 2001 ו-2008.

ההבדל הוא שהפעם אין מיתון כללי במשק. במקום זאת, גל הפיטורים חופף לעלייתן של מערכות AI שמסוגלות לייצר רומנים שלמים, תמונות פוטוריאליסטיות, מוזיקה שנשמעת כמו של אמן מסוים וכמעט כל סוג אחר של אמנות דיגיטלית, בהיקפים גדולים ובעלות נמוכה מאוד. מכאן נשאלת השאלה שבכותרת הניתוח: האם זו נפילתו של "המעמד היצירתי"?

למה קשה להצביע על אשם

פוליטנו עצמו מודה שקשה מאוד להוכיח כמה מהמשרות אבדו בגלל AI. לדבריו, חברות המדיה ממעטות לחשוף באיזו מידה הן משתמשות ב-AI. הן חוששות מתגובת הציבור, ובעיקר רוצות לשמור על הבסיס המשפטי לזכויות היוצרים שלהן. נוסף על כך, קשה להפריד את השפעת ה-AI מגורמים אחרים שפועלים על התעשייה באותו זמן: גל המיזוגים בהוליווד, העברת הפקות לחו"ל, והמעבר המתמשך של קהלים מכלי תקשורת מסורתיים אל יוצרי תוכן ברשתות החברתיות.

הראיה החזקה ביותר שפוליטנו מצביע עליה היא נסיבתית: כל ענפי המשנה של האמנויות הדיגיטליות מאבדים משרות, ובאותו זמן הבידור הפיזי, כלומר מופעים ואירועים בנוכחות קהל, ממשיך לצמוח בקצב בריא. זה דפוס שמתיישב עם השפעה של AI, אבל הוא אינו מוכיח אותה.

הוליווד בשפל של עשורים

חלק מהירידה הוא המשך של מגמות ישנות. בהוצאה לאור, למשל, שינויים טכנולוגיים שוחקים כבר עשרות שנים את המשרות בעיתונים ובמגזינים, והתעסוקה בענף ירדה ביותר מ-70 אלף משרות בארבע השנים האחרונות. לעומת זאת, בשידורים חיים, בסטרימינג ובעיצוב גרפי מדובר לדברי פוליטנו בירידה חריגה אחרי שנים של יציבות יחסית.

הענף שנפגע יותר מכולם הוא הקולנוע והקלטות הקול, שאליו משתייכת הוליווד. כמעט מחצית מהמשרות שאבדו במדיה בארבע השנים האחרונות היו בענף הזה. תעשיית הקולנוע והטלוויזיה איבדה יותר מ-100 אלף משרות, כמעט שליש מכלל העובדים בה. בשפל שנרשם בקיץ האחרון הייתה התעסוקה בענף הנמוכה ביותר מאז מיתון 2008, וקרובה לנקודה הנמוכה ביותר מזה 30 שנה. לפי פוליטנו, סרטים וסדרות מסורתיים מאבדים זמן צפייה לטובת תוכן שמייצרים משתמשים, ולטובת תוכן שנעזר ב-AI או נוצר על ידו בשיעור הולך וגדל.

האם יש תקדים?

כדי להעריך לאן זה הולך, פוליטנו חוזר למעבר הדיגיטלי הקודם: ימי Napster. בתחילת שנות ה-2000 תבעה להקת מטאליקה את שירות שיתוף הקבצים, ואליה הצטרפו אמנים נוספים ואיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). הם ניצחו בבית המשפט ו-Napster פשטה את הרגל, אבל בלשונו של פוליטנו, התעשייה ניצחה בקרב והפסידה במלחמה. הטכנולוגיה הפכה את ההעתקה לקלה כל כך שאי אפשר היה לעצור אותה.

למה זה חשוב

המספרים עצמם ברורים: הירידה חדה, רחבה ונמשכת. הקצב נשאר בסביבות 50 אלף משרות בשנה, ולפי פוליטנו אף הואץ בחודשים האחרונים. השאלה הפתוחה היא מה מניע אותה. אם AI הוא גורם מרכזי, ככל הנראה מדובר רק בהתחלה, כי הכלים ממשיכים להשתפר. אם הירידה נובעת בעיקר ממיזוגים, מהעברת הפקות לחו"ל ומכלכלת היוצרים, היא בעיה מבנית מסוג אחר. כל עוד חברות המדיה לא מפרסמות באיזו מידה הן משתמשות ב-AI, הנתונים יכולים להראות התאמה בזמן בין התופעות, אבל לא להוכיח סיבתיות.